סופרת  מוציאה לאור  הופכת עולמות

הכרות עם גיבורות "נופי הנפש", פגישה עם "סודות", שיחות על טעם החיים "בארץ לא ידעתי/רומן רב-קולי"וגם "מי ראה את מיקי"?

יום שבת, 13 באוקטובר 2007

בעקבות שרגא עילם - כל נדרי וז'קלין דה פרה



To: Shraga Elam
Sent: Thursday, September 20, 2007 8:23 PM

תודה על הרשימה שלך היום בהארץ, שרגא.
יותר מכל - כמה מוזר - פגע בלבי המשפט: "כי אנחנו מחפשים את ההישגים, את הכיבוש. אנחנו מחפשים את ההצלחה. זה טוב לאגו שלי וזה טוב לאגו שלו - שלקחנו חלק מהגבעה".
שהוא תמצית איוולת המלחמה.
לא לשנות צריך את המערכת, אלא להשליך אותה לפח האשפה של ההיסטוריה האנושית.

בימים אלה, מול האיום על כדור הארץ, מידי אדם - זאת ואך זאת צריך לעשות,
בפקודה. פקודת הלב והשפיות.


עכשיו אני גם מבינה כיצד "בארץ לא ידעתי" דיבר אליך.

On 20/09/2007, Shraga Elam wrote:

קורינה חביבתי,

הכשרון הספרותי שלי מתבטל מול כשרונך. יצירת המופת שכתבת היא עבורי ממש מודל
להערצה והערכה. מה שיצא פה, עד כמה שהוא טוב - הוא בעיקר תודות לעבודת עריכה
מסורה של אהוד עין גיל מהארץ.
ברור שהספר שלך צריך לדבר אל כל בוגרי תנועות הנוער.

החוויות שעברו 'גיבורייך' בשנות החמישים הן די מוכרות לחיילים קרביים.
שהמשפט הזה פגע בליבך, זה בכלל לא מפתיע. זהו כמעט לב הבעיה. אם כי כמובן שיואל
חוטא ליוסי כאשר הוא מוריד אותו לרמתו וחושב שהוא פעל באותה צורה.

שרגא

נ.ב. אני לא הייתי בשומר הצעיר כי אבי המפא"יניק לא נתן לי.


Thursday, September 20, 2007 9:40 PM

תודה שרגא,
באשר לגורודיש, מזכיר לי, בין היתר, אדם שפגשתי. לא נכנס לספר.
קיבל צל"ש במיתלה.

נשלח באותה שליחות כמו קן דרור, אלא שבזחל"ם, לא בג'יפ פתוח.
אמר שלא נכון מה שכתבו לו בצל"ש, הוא לא התנדב - שלח אותו דוידי.

ועם זאת טרח למזער את הצ"ל"ש למידה של כרטיס ביקור ומחזיק בארנק. הציג לפניי.
המלחמה מייצרת מוטציות טירוף מסוגים שונים ומשונים, רוצחת נפשית את כולנו עד אחד.
המלחמה היא המנגינה שחייבים להפסיק.
באשר להשומר הצעיר והשירים - נו, ככה משמרים רוח-יחידה ומכשירים אותך לריעות המפורסמת: אתה הטוב וכל היתר ממש אין להתקרב אליהם, שמא חלילה עוד תחליף מחנה.

גם אבא שלי היה מפא"יניק, עוד ברומניה, ועוד שם, בגיל תשע, בחרתי בהשומר הצעיר.
בארץ, לא היה מחנה עבודה קייצי בקיבוץ - שלא נאלצתי לברוח מהבית כדי לצאת אליו.
בידיעת קבלת הפנים הצפוייה עם שובי אל שוביי.

הדיבר האחד עשר שלי: אל תצייתי.
ולוואי והבחנתי תמיד, מראש, בדגל השחור שלו.


זמן נדרים הגיע
21 בספטמבר 2007 19:38

yonatan 9/22/2007 9:07:22 PM
Brachot
le'yom ha'huledet.
קורינה 9/23/2007 2:34:23 AM
תודה יונתן
כן ירבו.
כמותך וכמו שנותיי.


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה