סופרת  מוציאה לאור  הופכת עולמות

הכרות עם גיבורות "נופי הנפש", פגישה עם "סודות", שיחות על טעם החיים "בארץ לא ידעתי/רומן רב-קולי"וגם "מי ראה את מיקי"?

יום שישי, 24 בנובמבר 2006

נראה אתכם מנחשים מי אמר את זה ועל מי


"אני למדתי לעשות את אחד הטריקים הגדולים שלו ולגרום למחוגי השעון שיזוזו,
כאילו. זה פשוט מאוד."

האם היה זה אולמרט? ממי הוא למד? משרון? משחרזדה?
או שמא היה זה אותו ח"כ שלחץ על כפתור ההצבעה בכנסת, פעם-פעמיים יותר מן המותר?
הסופרת המעלה באוב ארועים מימים עברו כהמחשה למחוגי שעון שלא זזים כלל?

לא ניחשתם?
נו, עוד מאמץ קטן.
מי מסתובב בארץ וכיסי מכנסיו מלאים בטריקים כשעם שלם של שוטים נלבבים פוער פה בפליאה? מיהו הפתי-יאמין-לחתול-ולעכבר? ומדוע כל כך קל להקל בו ראש כשהוא לובש מכנסי מבדר שמושך בחוטי הלב, הלב המבקש פלאים ביום ביום -
בעוד כל כך קשה, הו, מדוע כל כך קשה לזהות את תיחמוניו - כשהוא לובש ארשת רצינית מתחת לכובע של מושל ומפקד כל יכול, או מנופף בשעון אספנים בבית תמחוי, ענוב בעניבה אדומה והסיגר המשובח ביד לא מוצנעת ומכנסיו ארוכים ממש כמו שעם כל נאום מתארכות אוזניו?
עוד לא ניחשתם?


פתרון החידה, מחר!
אולי.


יום שני, 13 בנובמבר 2006

למה שאסתיר זאת מכם


יש יש יש ואני נרגשת כמו ילדה שזה עתה קנו לה נעליים חדשות.
ברצינות, קורינה, זה כבר הספר השישי. מה את עושה עניין.

הלכתי ברחוב עם חיוך ענק על הפנים.
ולכל החולף והחולפת על פניי הקדמתי שלום
איך זה שהרחוב מלא פתאום באנשים מחייכים?
אהה, הם מחזירים לי חיוך.



הי אתם שם, הפורצים החלוצים המאמלל(טר)ים
שבו לכתוב ספר.
לא בידי סופר-צללים, אלא בקולכם האישי, בלי לחשוב 'מה יגידו' ו'האם ירצו לבחור בי'.
חפשו את האמת שהנכם מסתירים ומכבידה - ואימרו אותה..
אהה! נכון ש'מחייה נפשות'?
לפחות לא ממית.
נכון שיותר טוב מאשר להחליט בהרף עין על מלחמות ופגזים והרעדות כנף?

יש ספר.
לקח רק חמש שנות כתיבה ועוד שנה של עריכה ועבודה - והנה הוא חי וקיים.

בארץ לא ידעתי/רומן רב-קולי.

תודה לקולות ולנשמות שעודדו, במלים ובמכתבים ובצ'קים.
המשיכו, המשיכו.. עוד לפני שהספר מגיע לחנויות.
זוכרים? זוכרות?

קראתי לספר, 'בארץ לא ידעתי', כי לאורך הזמן חשתי שאני תיירת בארץ לא ידעתי - ארץ הגברים הלוחמים - שאני כאישה הייתי מנועה וחסומה מלהכירם.

הספר, בבשרו - הוא אשכול הקולות. כל קול שונה וייחודי, מעשיר ברוב רבדים את המנגינה המתהמהמת תוך כדי קריאה, כמו שהימהמה בתוכי בשנות ההבלחה.
אסירת תודות.

עז רצוני שהספר יהיה נגיש במחירו
גם לעשירונים שאני נמנית עליהם, בעוונותיי.
משימה לא קלה שכן בארץ לא ידעתי, לאחר אלפי דפי טיוטה וארכיונים - מתמצה ב- 480 עמודים.

במספרם ובעלויותיהם כמו אלה של סודות ושל נופי הנפש גם יחד.

מחירו הריאלי, לולי פעלתי, היה צריך להיות כפול אף הוא.

מן הניסיון שרכשתי בהוצאה לאור של סודות ושל נופי הנפש, למדתי שכשלושים אחוז מעלות הוצאה לאור של ספר מהווה מחיר הסדר לדפוס, הנעשה כיום בתוכנה מתוחכמת.

זכיתי בתרומה של מפיץ תוכנת InDesign היקרה: חברת קוויקסופט.
אל ייקל הדבר בעיניכם. המחיר הקטלוגי של תוכנה זו הוא מעל לאלף דולר!
שכרתי שירותי מדריכה ולאחר עשר שעות שיעור וחודשיים של עבודת נמלים סימולטנית - בסְדר, עריכה והגהה - השתלטתי על העניין. עשיתי ועושה דברים מסובכים יותר בחיי. המיתוס המכריז שכדי להשתמש במחשב ובאינטרנט צריך כישורים אלוהיים, קצת מופרך.

מה עוד:
גם האות המיוחדת לדפוס, פרנק-ריהל, שמחירה כאלף ש"ח, נתרמה בחדווה על ידי מאסטרפונט והאמן רוזנברג.
מונדי ומפעלי נייר חדרה העניקו הנחה צנועה.
דפוס אייל הוותיק, הציע מחיר מתחשב.

סטודיו דוד טרטקובר עשה בתרומה ומכל הלב את תפארת העטיפה.

עדיין יש לגייס את הכספים להדפסה.
חישבתי ומצאתי שמכירה - בהזמנה מראש - של כשלוש מאות ספרים, תקל מאד.
פניות ראשונות נענו בתרומות ובהזמנות בסך כולל של - נכון להיום - קרוב לששת אלפים ש"ח.
תודה לאמיצים וברי הלבב.

אני מוציאה את הספר הזה, כמו את שני הקודמים לו, סודות (2002) ונופי הנפש (2003) - בהוצאה עצמאית.

שם ההוצאה הוא חודנה - מאחר וזו חידה מתי תהיה כאן הודנה.

מתמודדת עם התאגידים המשתזרעים גם בחלקת עולם ספרותנו הקטנה.

דרך סוברנית וזקופת הקומה - שצולחת ותצלח רק בזכותך ובזכות שכמותך, הקורא והקוראת כאן - ובזכות חבורת המיטיבים.

דרך להשיב-שלום-שערה. .

בהכנה: מסיבה שונה מן הרגיל
צוותא תורמים אולם גדול לאירוע ואת הפרסום לו.

כן, יש תאריך, נכון להיום: יום שישי, אחת בצהריים, 5 בינואר 2007
פרטים בהמשך.

הזמנת הספר מראש תבטיח כי תהיה ותהיי בין שלוש מאות הראשונים/ות לקבל אותו, מוזמנים/ות במקומות שמורים לאירוע, מבינים ומבינות במה שידובר בו.

כתבו אליי ואשלח בדואר חוזר את הכתובת למשלוח צ"ק.

במחיר 60.00 ש"ח לספר - מסובסד בזכות העבודה שלי בהכנת הסדר לדפוס והתרומות.
או בתרומה של 100.00 ש"ח לספר, למי שיכול/ה לה.

כל כמות ספרים שתוזמן, תתקבל בברכה ותכובד, כולל הקדשת המחברת..
שי חנוכה שמביא אור. מאיר פינות סוד.

איך - בנוסף - ניתן להיות מעורב בעשייה:
את/ה מוזמנ/ת להפיץ רשימה זו במעגלי המכותבים והמכותבות שלך, באתריך ובבלוג האישי.
אין כמו מלה טובה.
סגולה לאריכות ימים מחוייכים.


יום רביעי, 8 בנובמבר 2006

נמרוד ברנע מגיב לרשימה בעניין ההפגנה בירושלים מחר

"שלום קורינה, רק עתה הבחנתי שהורדת את האפשרות למתן תגובות ברשימות, צר לי על כך. רציתי להגיב לפוסט האחרון, על סוכן הביטוח מרזל. ובכן אצטט את יצחק רבין זצ"ל בהקשר אומץ הלב: "לא פחדתי מהמצרים במלחמת העצמאות, ולא אפחד עכשיו מהמתנחלים". כך גם אני, סמל בצה"ל וחייל מגיל 13 בצבא השלום. אגיע ביום שישי, אני אשמח גם לראות אותך, ואממש את זכותי הדמוקרטית ואגן בגופי על הדמוקרטיה הישראלית השברירית. אין זה זמן לפחד. "

וזו הרשימה, התפרסמה לראשונה בבלוג העברי שלי ב"רשימות":

כה אמר סוכן הביטוח ברוך מרזל
מעדיף אדום על ורוד

קיבלתי בדוא"ל מנועה רז. ראוי לתשומת לב רצינית.



הבוקר התחיל בדיון בבג"ץ, בעתירות שהגישו איתמר בן-גביר, ברוך מרזל ויהודה משי-זהב. זה היה פשוט מפחיד. כמויות השנאה בעיניים שלהם. ומינה פנטון בכניסה לדיון מסננת במעין יריקה מחצי הפה: "תועבה ".


בדיון עצמו השופטת בייניש, בראש ההרכב, דווקא מצאה חן בעיני. בעיקר כאשר אמרה לעורך הדין שלהם שזה אבסורדי שהוא מגיע בשם מתפרעים האלימים ואומר "תהיה אלימות". בסופו של דבר הדיון כולו נדחה ליום רביעי. אבל זו לא הפואנטה של הדברים שלי.

מה כן? האפיזודה שהתרחשה מחוץ לכתלי בית המשפט, בתום הדיון. עמדנו בחוץ שוקי, אלכסנדרה ואני, כשבן-גביר ומרזל יצאו מהשער. שוקי ישר ניגש אליהם ונתן להם את ה"פשקוויל " שקורא לסובלנות לקהילה. בן-גביר הסתכל עליו ואמר שהוא דווקא פתוח לעוד דעות. מרזל הסתכל עלינו ארוכות ובסוף אמר: "יש לכם ביטוח חיים לקראת המצעד ?"

אלכסנדרה טענה , כמו חברים אחרים איתם דיברנו אחרי, שמדובר באיום ישיר לרצח. אני לא בטוחה שככה אני רואה את זה, אבל אני בטוחה שאני מפחדת. מאוד מפחדת. בן-אדם הסתכל לי בעיניים וכמו הודיע לי שאני עומדת למות. אני משתדלת לשים את זה בפרופורציות, אבל זה לא פשוט בכלל. זה פשוט מפחיד .

אני מבקשת מכולכם, חברים, עמיתים, משפחה - בואו ביום שישי בבוקר למצעד. תצביעו ברגליים ותראו לאנשים האלה שדמוקרטיה לא נכנעת לטרור, שאי-אפשר לאיים על אנשים , שבני אדם לא צריכים לדאוג לביטוח חיים בגלל פשע נורא אחד - האהבה שלהם.

בואו לצעוד איתנו בירושלים. אין לנו ברירה אחרת.


דווקא יש לי הצעה לכל החרדים שלא יודעים להילחם למען זכותו של הזולת להיות שונה:

בואו לקיים הפגנה בשחור או בלבן בכיכר רבין. מצעד לאורך שפת הים או אבן גבירול, או דיזנגוף.

בדיוק ביום שישי שבו תתקיים ההפגנה בירושלים.

כך לא יפגע בלובן כותנתכם כתם ורוד, רחמנא ליצלן, תזכו להכנסת אורחים, אף סוכן ביטוח חיים לא ישסה נפשות - והעיקר, בשמש התל-אביבית אפשר ימס מעט לב האבן

.

יום שישי, 3 בנובמבר 2006

הנה עברתי היום ליד כיכר רבין, והתפלאתי באמת

שלטים ענקיים תלו שם:
יחי השלום!
הלאה המלחמה!
מצטטת מן הזיכרון.
באותה שעה הודיע השדרן ברדיו, בקולו המהוקצע, על ילדים ומחבלים פלסתינאים וחייל ישראלי, שנהרגים בעזה.

מוזר.
בעוד התקשורת והבלוגוספרה כיורה רותחת נגד השרים והנשיאים והח"כים והחוקים - הצרצר קורא בראשי:
תגידי, למה נלחמים?
איך זה יכול להיות שהאנושות המפוארת הזו, שיודעת לטוס לירחים ולהציץ ליקומים ולסודות הגנום והגוף, איך זה שכמו עצם זנב מיותרת כעת לחלוטין, נותר ודבק זנב הלוחמנות?

זו השאלה שהעליתי אתמול, ברכבת, באוזני חייל צעיר שפיענח לי בהרף עין את סודות המסרטה.
את הסוד הזה לא ידע לפענח בתשובה שתשמח אותי. ברור לו, כשם שברור לכל איש ואישה על פני כדור הארץ שמה שהיה - הוא שיהיה.
את מזג האוויר אפשר בהחלט לשנות, גם לרעה, גם בזכות תעשיית הנשק ויישומה הקטסטרופלי - הכל ניתן לשנות, כל אדם יגיד לך זאת באמונה שלימה.
הכל ניתן לשנות - מלבד יצר המלחמה.
הגיוני?