סופרת  מוציאה לאור  הופכת עולמות

הכרות עם גיבורות "נופי הנפש", פגישה עם "סודות", שיחות על טעם החיים "בארץ לא ידעתי/רומן רב-קולי"וגם "מי ראה את מיקי"?

יום ראשון, 6 בדצמבר 2009

מכתב פתוח לאבות המייסדים - ירדן, אילן, אורי


עיקר המכתב הוא בשאלה:


לאן?
אתם, ירדן, אילן ואורי, באתם ואמרתם: וורדפרס.
אמרנו, וורדפרס? שיהיה. תודה שהחלטתם בשבילנו.
אחר כך נחתה ההבנה, שחינמי זה לא יהיה למי שייאלץ לשלם על דומיין ועל אכסון.
אחר כך או די מהר עלה הרעיון לברר, "מה זה הוורדפרס החינמי הזה?"
פנינו למי שפרנסתם - חלקית או במלואה - מתרגום, בנייה ועדכון תבניות וורדפרס.
ברוחב לב נענינו. אין בעיה. הכל חינמי. פעם בשלושה חודשים אעדכן לך את כל העידכונים וההמצאות.
רק תשלמי לי על כך, שלוש מאות ש"ח מדי שלושה חודשים.
משמע, אלף ומאתיים ש"ח לשנה.
משמע, צפוייה לנו כאן התפלגות לשתי קבוצות:
אלה שיש להם הידע או הכסף או הרצון והדחף להמשיך ויהי מה;
ואלה שיעדיפו את הכסף הזה להשקיע בדחוף והכרחי להן/ם יותר: בגד לילד, ספר, לפעמים אפילו ארוחה.


האם אין ברירה מלבד וורדפרס


האם אין חינמי מוורדפרס?
האם אין אפשרות לעשות אותה העברה למשהו כמו בלוגר, למשל?
בבלוגר העידכונים מתבצעים ומוגשים חינם.
בבלוגר אין הוצאות רכישת דומיין ואתר, הכל חינם.
בבלוגר, גם בבלוגר, אין מודעות מסחריות, אלא אם כן בעל/ת הבלוג בוחר/ת בכך.
בלוגר עובד מצויין בעברית.
דף העריכה שלו פשוט, ממש משחק ילדים להוסיף וידג'טס כאוות הנפש, לכתוב, להעלות.
בלוגר מאפשר עריכה גם ב-HTML.
בבלוגר הדרישות היחידות הן: תיבת דואר בגמייל (בתור שם משתמש, לא מחייב שזו תהיה ויהי מה תיבת הדואר המעשית שלך) ופס דק, שקוף, בראש הבלוג, המאפשר ניווט לבלוגים אחרים.
האם דרישות אלה כל כך מכאיבות עד שעדיף להכנס להוצאות או לגרום עוגמת נפש למי שייאלץ לוותר ולהשתתק.
כלומר, האם אין במעבר לוורדפרס דווקא משום השתקה של המאותגרים כלכלית, משוכה שקיימת די והותר בחברה ולא אותן מצווה להגדיל ולשפר?
האם אני טועה?
או שמא יש משהו בדבריי וראוי לחפש פתרון שטוב לכולם?

 
תודה.


יום שישי, 27 בנובמבר 2009

'אכסון' או 'אחסון', - מאתר 'רשימות' למרחבי הקרח הנמס טיפ-טיפה טיפים'

גם אני כתבתי 'אחסון' יותר מפעם

עד ששמתי לב שהמתמצאים כותבים 'אכסון' מלשון 'אכסניה', שזה כנראה תרגום מדוייק יותר למושג hosting.
העניין אינו בלשני גרידא אלא מבהיר את גבולות הניתן והמתקבל. 

לא מחסן. מארח בעל זכות לבעוט החוצה את מי שגורם נזקים.

יש לי דומיין מאז 2002, עם העלאת האתר שלי
בשעתו סרקתי את השוק ומצאתי חברה  בשם It's Your Domain
שבינתיים החליפה ידיים והשביחה תנאים: Hover

ידידה אינטרנטית מאכסנת את האתר 

לאחר שכתבתי באתר שלה רשימות אחדות על כתיבה.
במקרה זה, כדי שהאתר שלי יופיע תחת שמי, צריך להזמין ולשלם גם  על הפנייה (redirection).
בסך הכל, אם אני זוכרת נכון, התשלום הוא כ-15 דולר לשנה, כלומר כ-50.00 ש"ח.
כשנכנסים לאתר אפשר לקבל הצעת מחיר מדוייקת.
 

אני מעדיפה כתובת com.
בזכותה יכולים לכתוב אצלי גם בלוגרים מאיראן.

באשר לאכסון עצמו 

כיוון שהאיכסון בדרך כלל נדיב ויותר ממספק לבלוג, יכולות להתארגן חבורות של אחדים, לרכוש במשותף אכסון לכל החצי-תריסר או כמה שיכיל - ולחלק את ההוצאה ביניהם/ן כשעל מי שעוזב/ת, כמו בחוזה שכירות דירה, להביא מחליף/ה.

מלבד אלה ישנה האופציה של בלוגר Blogger
אני מקווה שניתן יהיה לקיים העברה מ'רשימות' ל'בלוגר' שבכאן.

הקמת בלוג בבלוגר המשוכלל כיום ממש קלה שבקלות, האפשרויות לקיום בלוג קבוצתי או יחידי רבות, יש כל הזמן וידג'טים, כאשר יש עידכונים לא צריך מישהו שיעשה זאת, הצוות של בלוגר עובד בהתמדה והתקציבים שלו הם תקציבי גוגל - לא חסרים דבר להבטחת יציבות.


את חיי כבלוגרית התחלתי כשנה לפני הקמת "רשימות"

באתר Blogger
שדי גימגם אז בעברית.

בגארדיאן הבריטי הוצגו כחלוצים בתופעה חדשה: בלוג.

הם שהולידו לנו את הבלוגוספירה ובהמשך - כשכבר היו מעל למליון בלוגרים - נרכשו על ידי גוגל ומאז רק הולכים ומשתפרים.

עם ההצטרפות ל'רשימות' ביוני או מאי 2003, כמעט ולא כתבתי בבלוגר בעברית אבל כן הצטברו בלוגים במעל לעשר שפות שתרגמו בהתנדבות ידידים אינטרנטיים שאת רובם לא פגשתי פנים אל פנים מעודי - למעט כתמונות.
כך שאני בקצה העין או בריכוז - עם היד על הדופק כאן.

לפני יומיים העליתי את הבלוג הזה בכלים החדשים ובאמת הלך קל, אין מה להשוות לייסורי השנים הראשונות.

יש כאן שלוש אפשרויות:

  • תבנית קלאסית, שלא חייבים לשנות בה דבר.
  • תבנית קלאסית עם שינויים באמצעות html למי שרוצה להתנסות בכך.
  • התבנית החדשה, שבנוייה על וידג'טים והיא ממש משחק ילדים.
הנה מה יוצא תחת ידי, ועדיין לא מיציתי את כל שלל האפשרויות - כשהאיכסון ושם הדומיין עליהם, חינמי לחלוטין.

אגב, ראיתי בתגובות לשאלות ותשובות הצוות של 'רשימות' כי מישהו אנונימי כתב את המלה 'מבולקה' - שמצוייה בכותרת הרשימה הראשונה כאן.
כיוון שלא רשמתי עליה פטנט, לא יכולה לתבוע את הניק דנן.


פרסומות?
מי שרוצה לפרסם מודעה מסחרית, יעשה זאת, לתועלתה או לתועלתו.

הדבר היחיד המחוייב הוא פס ניווט עדין של בלוגר.
אם יש לך אתר אכסון משלך, את פטורה אף ממנו ועדיין יכולה להיוותר ולעבוד עם התשתית שלהם.

כבר נאמר עד אינסוף שידע הוא כוח. אז
באמת לא צריך  להיבהל מטכניקות, קצת השקעה להכרתן והכל זורם, בכל מקום שבוחרים להתיישב בו.



מאחלת שמחות והגשמת כיסופים בכל ארץ אינטרנטית שלא תהיה.

יום רביעי, 25 בנובמבר 2009

באתר "רשימות" רעש ומבולקה, התרגשת גדולה.


והיא ההוכחה שלא צריך יותר משלושה כדי להפוך מקום רגוע בין לילה לרדוף צונאמי של האשמות ופריעת יצר.
עידן חדש. כל הדחיות שדחיתי שנים על שנים עומדות גדורות בפניי.
עד שאמצא מעצב, אנסה ידי כאן בבלוגר, אולי הפעם, אולי הפעם אתפנה להעביר.
שש מאות וחמישים רשימות!

אבל הוצאתי בספר הבלוג מאתיים וחמישים רשומות. חשובות. הצלתי מן הטביעה.
זולפת מלודרמטיות מן האירוניה? 
בצל או דמעת צער?


אעביר לכאן בעיקר את הרשומות שאינן בספר, שנכתבו לאחר שראה אור.

את וורדפרס בדקתי היום, באתר שניסיתי בו את ידי לפני שנתיים - ולא נמצא לי אורך הרוח לפענח את המבוכים.
 

נחבאת כאן ביער המלים שאיש לא יגיע אליהן כל כך במהרה, מתרחקת מן הרעש. 
זמן טוב לחשבון נפש.



דרך חדשה. רק העצב ישן כשהיה, פרידה אחר פרידה.

מה יהיה על החלום שלי להקים קורת גג אחת לכל הבלוגים והאתרים שפזורים באי-שמים הבלוגוספרים?
צריך זמן לכך, זמן שנגזל מן הכתיבה שרוצה להקדיש לספר התשיעי, לסרטים.
להחלמה המיוחלת.

יום שישי, 20 בנובמבר 2009

לילי גלילי ומירון רפופורט על "בארץ לא ידעתי/רומן רב-קולי" - TheMarker Cafe

רק הגעתי וכבר יש לי מה להגיד - TheMarker Cafe

נקלעתי בין המיתקן של א.ב. יהושע לבין המחרטה של מנחם פרי - TheMarker Cafe

כך חוק הסיעוד פועל ומעולל - TheMarker Cafe

דרך חדשה - TheMarker Cafe

געגועים ליאדו - TheMarker Cafe

געגועים ליאדו - TheMarker Cafe

יום חמישי, 19 בנובמבר 2009

בסתיו 2008 יצא לחנויות הספר השמיני: מי ראה את מיקי, ערוך בידי, משוחזר בידי המעצבת דנה גז. בתוך כך אני שקועה בספר התשיעי, "מאיקה." שם זמני. פרוזה.

מלבדו עומדים בתור עשרה ספרים נוספים, בשלבים שונים של היכתבות. ביניהם ספר השואב מעבודתי בהילא"י, מושבת אמנים שיזמתי וניהלתי בגליל ובנגב בשנים 1984 - 1995. ייקח לי בין שבעים למאתיים ועשר שנים, ואשלים גם אותם. טוב שיש את רשימות, אתר שבו ניתן לכתוב במנות קטנות יותר. בספטמבר 2002, עם צאת "סודות", עלה גם האתר הרב לשוני שלי. באותה שנה גיליתי את עולם הבלוגים. בבלוגר. שהיה בחיתוליו, עילג עברית. חצי שנה קודם לכן תחקרתי את האינטרנט לאורך ולרוחב. גיליתי אתרים של מעצבים יצירתיים מאד שהפכו את התחום לאמנות בזכות עצמה. מהם השכלתי ובסיוע מקצועי בניתי בית ראשון. האתר מתארח חופשי בצד עיתון אינטרנטי שאני תורמת לו מדי פעם. אלא שיש הגבלה: לא יכולה לעדכן לעתים תכופות. לכן הקמתי בלוג עברי ב"רשימות".

בהביטי מן הצד, אני עשר פעמים ביום אומרת, לא די לך באלה?! מה עוד? אופנסיבת בלוגים? כן. הבלוג הדעתן, מסתבר, יש לו כוח להפוך אותך מאזרח ילד לבעל/ת-בית על החיים כאן. את זה השכילו להבין בעולם.

מה עוד את זוממת?
בלוג רב לשוני. בזכות אנשים מופלאים מפה ומשם.




בלוג רדיו. בלוג וידאו. בלוג ממאדים (עוד מעט).

כל החיים לפניי.

עד כמה שזה תלוי בי.