את שמו לא אסגיר כאן - נטל דף נייר, לעטוף בו את הצ'ק.
הדף נראה ריק. השורות פיתו.
ישב וכתב.
מספר מלים על "חזון אחרית הימים" שהשמעת את בשיחה בינינו הבוקר.
זאב עם כבש "ירבצו יחד" רק בתיבת נוח. למה? כי הם הבינו שסיכוייהם לחיות את המבול אינם גדולים ואז עדיף להראות את הצד היפה שלהם לזמן מוגבל...
לאחר שאיזו שהיא מעבדה תצליח לדכא קנאה - שנאה - גזענות - שבטיות - טריטורייליות - תחושת עוצמה ועוד, אולי אז משהו ישתנה. זה לא יקרה כיוון שזה מנוגד לאופי האדם!
מהו כדור הארץ, אם לא תיבת נוח של החברה האנושית?
מהו העתיד, כשהעבר הוא הווה נצחי?
פיקאסו נהג לומר שהאדם הקדמון צייר נאיבי, כיוון שלא ידע טוב יותר ואילו האדם המודרני מצייר נאיבי משום שיודע טוב מזה.
כולנו א/נשים של כאן ועכשיו
עולמנו שונה מאד מעולמם של קדמונינו, הציידים שנעו, כדי לשרוד, בחבורות מגוננות.
דברים רבים שנחשבו לבלתי אפשריים, מתהווים לנגד עינינו המשתאות.
מישהו עוד זוכר שהירח היה לפני דורותיים מין פרצוף שהחתולים מייללים אליו, נושא לשירים, רחוק מהישג יד ורגל אדם?
שכדור הארץ 'היה' פעם מרובע?
תעיר אדם ששקע בתרדמת ארבעים שנה ותגיד לו, "תאי גזע? הד.נ.א.?"
יחשוב שהוא עדיין חולם ויחזור לישון.
אז אנא עולם, התעורר.
אופי האדם
בספר, מילו מתייחס לעניין. הוא אומר, ואני מצטטת מן הזיכרון, שאמנם יש דבר כזה, יצר האדם - אבל תפקיד החברה לווסת, לקבוע סייגים ומעצורים.
אז אנא, אל תספרו לי על יצר האדם. אני פוגשת את היצר הזה ברחוב ובאוטובוס, בחצר בית משותף ובתקשורת למיניה. ומה אני מגלה?
היצר המצורע הזה, אין לו פנים אחידות כלל וכלל. לא רק שפניו מרובות ושונות כמספר בני האדם על פני כדור הארץ, אלא שהוא משנה פנים מרגע לרגע - כנוע/מנומס/מחוייך/מאוהב כלפי האחד - משלח מצררי יצר, כשמולהט.
אין מה לשיר לו שירים ולהעלות לו זבח, כי רב פנים ושמות הוא יותר מאלוהי העמים.
מה אני מבקשת בסך הכל? רק שנרסן אותו לתוך תיבת פנדורה - ולרתך את מפתחותיה לעולמי עד.
אחרת, לשם מה ומה טעם לאנושות ולקיומה?
וכי לא באה לעולם אלא רק כדי שדור אחר דור תוליד ממשיכים לזוועה עד לאחרית ימים מטביעה?
לא יתכן שזו התכלית, גם לא עבד או בת-עבד אני שאסכים להיות נרצעת לסוג עתיד כזה שפניו מופנות לעבר.
והייאוש?
נו, גם את העבד הזה הכרתי.
הלא מובילים אותו בירידים, כמו חג כל השנה.
תודה. תודה.
אל תשליכו לכובעו מטבעות של ככה היה וככה יהיה עד עולם.
בשביל תקווה - אתן גם חצי ממלכונת.
21 בנובמבר 2006 10:15
הכרות עם גיבורות "נופי הנפש", פגישה עם "סודות", שיחות על טעם החיים "בארץ לא ידעתי/רומן רב-קולי"וגם "מי ראה את מיקי"?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה