בוקר וערב, יום שישי
13:35
ארצות הברית.
סין.
סעודיה.
הודו.
זיכרו את ארבעת הארצות האלה.
ברכו אותן מנחה ומעריב ועם קימה גם.
ברכו אותן על המים ועל הלחם.
בזכות התנגדותן רוכך דו"ח האו"ם על מצב כדור הארץ.
כך במחי משיכת נוצה אחת בוטלו הסכנות. אפשר לנשום לרווחה.
13:13
זה עתה חזרתי מבנק הדואר. מה אגיד לכם, למרות תקלות פה ושם, החטא הגדול הוא תמיד של הבנק המסחרי.
אירע שבבנק הדואר האשנבאי/ת רשמה צ'ק שהפקדתי לחשבון ובטעות החסירה אפס אחד.
נו, לא אפס שהופך מליון למאה אלף, אבל עדיין אפס אחד פחות.
כשגיליתי את המעוות, היה כבר מאוחר - הצ'ק נשלח לבנק המסחרי ממנו התקבל ושם, הפלא ופלא - הפקיד/ה הבנקאי/ת המיומנ/ת - במקום להקליד את הרשום בצ'ק ואך ורק את הרשום בצ'ק - הלוא את הצ'ק הבנק מכבד ולא את טופס ההפקדה של בנק הדואר! - במקום זאת העתיק/ה אך ורק מטופס ההפקדה.
נפתרה החידה שעולה כל פעם שקוראים על עוד מעילה בבנק מסחרי.
סוף טוב הכל טוב - האפס הוחזר, לאחר תלאות וטלפונים לרוב.
אבל אנשי האוצר ורשות החברות בשלהם - רוצים להפריט את בנק הדואר - מפלטו האחרון של האפס.
ואני אומרת: "תחי האישה החכמה דוידה לחמן מסר, שלוחמת נגד הפרטת בנק הדואר (פחות או יותר)!"
"הלאה אנשי האוצר ורשות החברות. הסירו כפותיכם מן העצם הגרומה האחרונה!"
"שרי אריסון: החזירי את בנק הפועלים לפועלות!"
08:08
שווה להיות ערה בלילות, ולו כדי להיות הראשונה ששומעת את הציפורים, עוד כשהן מתמתחות לפיהוק ראשון, מכחכחות בגרונן וצח-צלול יוצא הצירציפ הראשון, שהופך לדואט, למקהלה, לתזמורת משתוללת ברוב שמחה.
קראתי שבארצות הברית הכוורנים היו לקברנים של דבורים נעלמות.
הם לא מבינים למה זה קורה להם. הכוורות מתרוקנות.
כהשערה אחרונה מועלית האפשרות שהרעלים בחומרי ההדברה גורמים לכך.
אלה המומטרים ונבזקים על הפירות והירקות שאחר כך מגיעים לשולחן בני התמותה האיטית.
אסון גדול. בלעדי הדבורים אין האבקה ואין חיים לצומח ולפורח.
אצלי בחצר שפע דבורים ופרפרים וציפורים. אפשר לומר שצפיפות האוכלוסין רבה יותר מאשר בניו יורק או בעזה.
פעם, על עץ הברוש הלימוני, בענף שפנה לרוחב והפליא, מצאתי קן קטן ובו ביצה אחת, מנומרת.
נטושה - ואף ציפור לא באה לקנן בה.
שורה כאן אווירה של חיה ותן לחיות.
הביצה - לא נולדה.
אביב. וכבר החודש הרביעי בא בריצה, חולף, ואם לא תזהרי - ייעלם לפני שתספיקי לשבת בלילות ולכתוב את הספר השביעי והשמיני והתשיעי - בלגימה אחת, לאט לאט, לבל יהיו חלילה לביצה נטושה.
שווה להיות ערה בלילות, ולו כדי להיות הראשונה ששומעת את הציפורים, עוד כשהן מתמתחות לפיהוק ראשון, מכחכחות בגרונן וצח-צלול יוצא הצירציפ הראשון, שהופך לדואט, למקהלה, לתזמורת משתוללת ברוב שמחה.
קראתי שבארצות הברית הכוורנים היו לקברנים של דבורים נעלמות.
הם לא מבינים למה זה קורה להם. הכוורות מתרוקנות.
כהשערה אחרונה מועלית האפשרות שהרעלים בחומרי ההדברה גורמים לכך.
אלה המומטרים ונבזקים על הפירות והירקות שאחר כך מגיעים לשולחן בני התמותה האיטית.
אסון גדול. בלעדי הדבורים אין האבקה ואין חיים לצומח ולפורח.
אצלי בחצר שפע דבורים ופרפרים וציפורים. אפשר לומר שצפיפות האוכלוסין רבה יותר מאשר בניו יורק או בעזה.
פעם, על עץ הברוש הלימוני, בענף שפנה לרוחב והפליא, מצאתי קן קטן ובו ביצה אחת, מנומרת.
נטושה - ואף ציפור לא באה לקנן בה.
שורה כאן אווירה של חיה ותן לחיות.
הביצה - לא נולדה.
אביב. וכבר החודש הרביעי בא בריצה, חולף, ואם לא תזהרי - ייעלם לפני שתספיקי לשבת בלילות ולכתוב את הספר השביעי והשמיני והתשיעי - בלגימה אחת, לאט לאט, לבל יהיו חלילה לביצה נטושה.
ב 6 באפריל 2007 08:00
סנדי ש. [אתר] 4/6/2007 9:49:06 AM
(-:
הכרות עם גיבורות "נופי הנפש", פגישה עם "סודות", שיחות על טעם החיים "בארץ לא ידעתי/רומן רב-קולי"וגם "מי ראה את מיקי"?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה