אותי השאלה מטרידה מאד.
לפני ימים אחדים, למשל, במונית.
מהי מונית אם לא כלא לשעה קלה. הברירה היא בין לומר לנהג, "קצת שקט, בבקשה," לבין ההקשבה.
האיש מדבר בעברית צחה, עשירת לשון. גלוי ראש, פנים גלוחות נקי נקי. כבן חמישים.
מונולוג ארוך שבסופו הוא מגיע לתחנה שעל השלט שלה כתוב: לא מאמין להם. ('להם', הפעם, זה הערבים והנוצרים, בעצם כל מי שאינו יהודי).
הוא יודע שמה שהיה הוא שיהיה, אלף שנה נאכל חרב וגם בשנה האלף ואחת דבר לא ישתנה.
סכנה לכדור הארץ? הקרחונים? שמעתי על זה, יודע. האוקיאנוסים יעלו בשישה קילומטרים של גובה. קראתי.
ואם יתברר שעתיד העולם בסכנה נוראה, שניתן למנוע אותה רק אם נתאחד, כולנו עד אחד, על פני כדור הארץ?
אה, הוא מסביר לי בנחת. "יש הבדל גדול ביני לבינך. את אישה מעשית. אני אדם מאמין.
בורא עולם לא יתן. הבטיח לנו שלא יהיה מבול שני. כתוב בתנ"ך."
בורא עולם נתן שיהיה מבול השואה. מה תאמר אם יתברר, אם הרבנים יאמרו לך, שהקרחונים הנמסים הם דרך של בורא עולם להעמיד אותנו בניסיון, לראות אם ימצא לנו הכוח והשכל להתאחד? האם אז תסכים להתאחד עם כל האנשים על פני כדור הארץ כדי למנוע את האסון, להפסיק את המלחמות?
אז, כן. אז אסכים, הוא אומר בפנים של נודר נדר.
אז איך לא להיות אופטימיים. הנה, יש תקווה. צריך רק שיהיה דיבור עם הרבנים.
על כך בפעם הבאה.
אחרי האירוע בצוותא.
להתראות!
יום שישי ה-5 בינואר 2007 שעה 13:00
אולם 3 – חזן – בצוותא
איבן גבירול 30, בניין לונדון מיניסטור, ליד בית ציוני אמריקה.
עם צאת הספר החדש של קורינה
בארץ לא ידעתי/רומן רב-קולי
רב-שיח ערני, בהשתתפות הקהל:
פורסם ב 4 בינואר 2007 22:30
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה