בארץ כאילו
ברגעים הקשים ביותר, שהם לא הנדירים, אני ממששת חוט משי. שם בקצה אני רואה דמויות מופלאות, השמש בגבן.
הגיעו כבר?
לא. רק שמועה היא, מפי האסטרונומים שעינם צמודה יום ולילה למשקפת ענק. הם צופים שהנה, בדרך לכאן, יצורים תבוניים, חמושים אולי, זוממים לתקוף את כדור הארץ אולי.
מיד כל המריבות נשכחות. חמאס, פת"ח וישראל, מוסקבה והצ'צנים המורדים, ובן לאדן כמובן - כולם מתגייסים לביצור כדור הארץ.
אין מלכד יותר מאויב משותף.
והנה, כמעט כך:
שפעת העופות. אויב קטלני. אם ישראל לא תעזור לרשות הפלסטינית, אם הרשות לא תפעל עמנו כיד אחת - השפעת, כולה אובייקטיבית, תפגע כאן ושם במידה שווה.
משמע, אפשרי.
אז למה בעצם, כל כך בלתי אפשרי לנהוג כך, בקטל הזה מידי אדם, שהורגים כאן אלה את אלה, בטירוף שלא נגמר?
פורסם ב 25 במרץ 2006 02:13 ב.
הצועד בנעליו [אתר] 3/25/2006 12:21:19 PM
ויש שמועות שהם כבר כאן
רק לא ברור מי הם, ובאיזה צד.
קורינה [אתר] 3/25/2006 2:20:39 PM
הו, שלא יהיה מקום לספק
זה לא אני.
אני המשקפת.
הכרות עם גיבורות "נופי הנפש", פגישה עם "סודות", שיחות על טעם החיים "בארץ לא ידעתי/רומן רב-קולי"וגם "מי ראה את מיקי"?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה