כך חוק הסיעוד שולט ומעולל

א. מניעת רשיון להעסקת עובד זר

בצהרי יום שישי של שלהי יולי צילצל הטלפון בפעמוניו: "תזמיני מהר אמבולנס. אני חושבת שא' נגמרת". ידידת משפחה דיברה איתה בטלפון ופתאום שמעה רק גניחות. צילצלתי לא' ושמעתי אנחות ושתיקה מתמשכת. הגעתי לשם יחד עם האמבולנס. א' ישבה בידיים פרושות ועיניים מרוקנות מכל מבע. האח הרים את ידיה והן נשרו. היתה לאדם מרוקן כמו עץ יבש. פרצתי בבכי.
א' היא אשה בת 94. יום לאחר שהבאתי אותה לבית החולים, הגיע מכתב מן הביטוח הלאומי שדחה מכל וכל את פנייתה החוזרת לאישור העסקת עובד זר. החוק היבש אומר שרק מי שמרותק למיטה ולא שולט בצורכי גופו - רק הוא זכאי לאישור העסקת עובד זר. אפילו אם המבקשת מוכנה לשלם מלוא השכר מכיסה - הביטוח הלאומי בעל הכוח, השרירות והאצבע לסלקציה הבוררת. שבוע מאוחר יותר סיפר לי בעל משרד כוח אדם שמזלה של א' שיחק לה. כי הנה כבר היו מקרים של אנשים שקיבלו את תשובת הדחייה כאשר המשפחה היתה בדרך ללוויה.

אלפים ואולי רבבות של אנשים בגיל מתקדם מעדיפים לחיות חיים עצמאיים בביתם, אפילו שהם חיים בגפם. כך סבך וסבתך, הוריך בהתבגרם, את ואתה עצמך, בבוא העת - כמובן מאליו. כדאי לשים לב כבר עתה.

העסקת עובדת זרה, גם כאשר היא נתמכת בגמול הביטוח הלאומי, זולה למדינה יותר מאשר אשפוז במוסד סיעודי - ומכבדת. מניעת רשיון להעסקת עובדת זרה מהווה, בצד ההשפלה, מעשה פלילי בעליל. רצח בדם קר. המדינה אומרת לאזרחית: את לא אדונית לחייך. אנחנו נחליט אם ואיך תחיי. אם תמותי רק משום שלא נמצא מישהו לידך לעת צרה - חסכנו כסף רב. אם תצאי נכה - או-אז נאשר לך בכיף עובדת זרה, וזה יהיה לזמן קצר יותר, כי כמה אפשר כבר להאריך ימים במצב של נכות ותלות פיזית משפילה. הנה, חסכנו כסף.

ב. הדרך אל העובדת הזרה

חמש שעות עמדתי ליד המיטה של א' בחדר המיון - שכן אסור להעמיד כיסא. ברגע מסוים הרגשתי שידה - שהיתה בידי - מתקררת. קראתי לאחיות. בתוך שנייה נתקפה ברעד אפילפטי שטלטל את כל גופה טלטלה הוריקאנית. האחיות השתלטו במיומנות, רבה מזו שבה השתלטתי אני על ההלם.

כעבור יומיים, לאחר שהובהר שיצאה מן השבץ בלי נזק מוחי, נדרשתי על ידי המחלקה להוציא אותה חזרה לביתה. אחות סיעודית מסרה לי טלפון של חברת כוח אדם. לאחר שיחות טלפון עם מועמדות שחברת כוח האדם אפילו לא ראיינה, מצאתי את העובדת המתאימה. "לורי". לורי סיפרה לי שהגיעה לארץ שלושה חודשים קודם לכן, לאחר ששילמה קרוב לחמשת אלפים דולר ארה"ב למשרד התיווך - והופנתה לביתה של אשה חולת אלצהיימר בשלב מתקדם. בשל חומרת המצב נותרה בתוך זמן קצר מחוסרת עבודה וגם מחוסרת ויזת עובד.

משרד הפנים העניק לה ויזת תייר - המכונה B1 - לשלושים יום, במרוצתם היה עליה לרוץ ולמצוא מקום חלופי שרשאי להעסיק עובדת זרה. אחרת תגורש. אלא שלא. כאמור - לא היה עדיין רשיון להעסקת עובד זר.

ג. כעת עמדתי בפני ארבע משימות, מפוצלות לשלושה משרדי ממשלה:

• להאריך ללורי במשרד הפנים את ויזת התייר - כדי שלא תהיה מחוסרת ויזה ותגורש בטרם יוסדר לא' רשיון להעסקת עובד זר. נשמע פשוט מדי, נכון? אז אל דאגה, במשרד הפנים יודעים לסבך, לפי הספר: "אם היא עובדת, אז אי אפשר לתת לה ויזת תייר - B1. אך כיוון שאין לא' רשיון העסקה - לא ניתן להנפיק ויזת עובד זר - B2". מה לעשות? "שלורי לא תצא מן הבית עד שרשיון העסקה של א' יוסדר. אם יתפסו אותה - תגורש"
• לאחר שעות רבות של טלפונים ופקסים ללשכת שר הפנים, נמצא עוזר נאמן בשם רן, שפתר את הבעיה, מה שהצריך נסיעה נוספת ללשכת מרשם האוכלוסין. לא, לא בתל-אביב, זה קרוב מדי. בעיר שבה לורי הועסקה ושם הונפקה לה גם ויזת התיירת הזמנית הראשונה. למה? ככה.
• ועדיין הסכנה בעינה: אם יתפסו את לורי עובדת בלא ויזת עובד זר ובבית שאין בו רשיון להעסקת עובד זר, היא תגורש וא' תחויב בקנס כספי גבוה כראוי לחטאיה. בדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, צריך לרוץ מהר כדי לא להיות מגורש בו במקום - אם את/ה עובד זר, וחובה להחפז ולזרז ולהמריץ כדי להשיג את הלא-מובן-מאליו, אם זכית להיות אזרח/ית.

• לקבל אישור "החמרה" מרופא המשפחה, למלא טפסים, להעביר לביטוח הלאומי ולפתוח במסע המרצה של הפקידות והמערכת הכבדה שם - באמצעות לשכות מנכ"ל הביטוח הלאומי ושר הרווחה - שלמרבה הצער נתגלו כמסורבלות יותר מלשכת שר הפנים - עד שהגיע טלפון מדוברת הביטוח הלאומי, וזו הביאה סוף סוף להקלדת ההחלטה המושיעה.
• אותה החלטה, שלו ניתנה למועד, עם הפנייה הראשונית - גם אם א' היתה חשה ברע, הימצאותה של עובדת זרה לידה היתה מצילה אותה מן ההחמרה - ומסביבתה היתה נחסכת הטראומה.
• לקבל אישור משרד העבודה להעסקת עובד זר. לכאורה, זהו תפקיד משרד 'כוח אדם'. רק לכאורה: "אם אני אלך, ישימו את התיק בארגז קרטון וייקח שבועיים-שלושה. אם קרוב משפחה בדרגה ראשונית ילך - יקלידו בנוכחותו וגם, אם תבקשו יפה, ינפיקו את הרשיון להעסקת עובד זר בו במקום.

• לחזור עם לורי למשרד הפנים, הפעם בתל-אביב, על מנת להנפיק לה את ויזת עובד-זר B2
  
• הנחשקת.

הנה כי כך, אף כי מועבר כאן בתמצות, שלא לשבור את לבכם יותר מדי - כעבור אין ספור טלפונים ללשכות השרים והמנכ"לים, פקסים והרעשות ושלושה שבועות של התשת גוף ונפש - המשימה הוגשמה.

מה, שמחלקה אחת תרכז את כל הפעילות הזו ותחסוך לאזרח/ית טרדות?
מה יעשו אז הפקידים - אם לא יצורו על משרדיהם מאות אנשים מדי יום? מה יעשו השרים, אם עמדות כוח כבירות אלה ייגזלו מידיהם? אם אפשר להרע - למה להיטיב?

ד. ועכשיו, לשורה התחתונה: הכסף

הביטוח הלאומי מאשר, בעצם הסכמתו להעסקת עובד זר - אף גמלה סיעודית לנזקקים לה, בגובה מחצית עלויות שכר עובדת זרה.

מקור נוסף לסיוע נמצא בקרן לרווחת ניצולי השואה. זו משתתפת בסכום של כרבע עלויות שכר העובדת.
יפה, לא כך?
רגע, רגע. את הכסף לא משלמים ישירות לעובדת. לא. הפקידים של הביטוח הלאומי עסוקים בדברים חשובים יותר.

ה. במדינת הפרטה

לשם כך יש משרדי כוח אדם, או בשמם המכובס, 'חברות סיעוד'. אלה מקבלים את הכסף, וחולבים ומתעלקים על קרוב ל-40% ממנו - שכל אגורה נחסרת ממנו היא כולה לעושק ולגזל. בעבור מה הם נוטלים מפוזמק הרש? בעבור הזכות להיות צינור דרכו עובר הכסף. כי הנה משרדי הרווחה והאוצר לא רוצים שירווח יתר על המידה ובעיקר - בל ירווח רק למי שבאמת נזקקים.

למה שלא ירוויחו גם ובעיקר גבירי "חברות סיעוד", אלה שמתחלקים - הם וסוכניהם בחו"ל - באלפי הדולרים שנדרשת עובדת זרה לשלם כדי לזכות במקום עבודה בארץ המובטחת.

עוד בטרם העליתי דברים אלה על הכתב, כהבטחתי ל"הגדה השמאלית" - בא ד"ר שלמה סבירסקי היקר לי באמת ובתמים, הוא ומפעל אדווה - ונתעה לטעון שכך טוב ונכון ("הצעה העלולה למוטט את מערך שירותי הסיעוד", הגדה השמאלית, 3/9/2007).

כי אחרת בני המשפחה ייטלו את הכספים ולא יעסיקו עובדים, או ינצלום ביתר שאת. כי אחרת משרד האוצר יקטין את ההקצבה. כי אחרת איך ידעו המטופלים על זכויותיהם, אם לא מאבירי 'חברות סיעוד'?

ידעו גם ידעו, כפי שהם ידעו עד עכשיו, ד"ר שלמה סבירסקי: מהעובדים הסוציאליים. מקרובי משפחה וידידים. מן העיתונות, הרדיו והטלוויזיה. זה לא בורמה כאן, עוד לא הלאימו לחלוטין את המידע והזכות לדעת. ידעו אף ממכון אדווה וממאות עמותות פעילות מיטיבות כמותך.

אם כבר, בוא ודרוש שמשרד הפנים יעביר את התשלומים בעצמו לחשבון העובדת הזרה, ישירות ולא דרך המשרדים.

למען מי חוק הסיעוד קם והווה? למען אותם משרדים ובעליהם? מדוע את מחסורם צריכים לספק השרויים במצוקה, וקופת המדינה? הלוא זה עוול שזועק לשמיים.

אתה מעלה חשש שהעברת הגמלה בכסף, ישירות לידי הזכאי לה, תרע את מצב המטפלות. למה, מה? ממתי משרדי התיווך הם מלאכי השרת והמגן שלהן?
לידיעתך, רגע לאחר סגירת ההעסקה - משרד התיווך, המכונה 'חברת סיעוד', פונה לעיסוקיו ונעלם. מעתה ואילך הוא רק צינור דרכו עוברים חלק מהכספים המשולמים על ידי הביטוח הלאומי וגם מידי הקרן לרווחת ניצולי השואה. הנה כך: בעוד אלה ואלה משלמים ישירות כשמדובר בכל סיוע אחר - בטיפולי שיניים, למשל.

ועל המטופלת מישהו נתן את דעתו? מנין תשלים את החסר הנגזל כך? הלוא בסופו של דבר - היא זו שממנת את "משרד הסיעוד" הנאצל.

שתשבור את הראש, היא ומשפחתה, בדאגה להשלמת החסר.

ו. כלל לא שולי

משרדי ה'סיעוד' קוטפים הכנסה ממקור קבוע ואיתן נוסף: הם מספקים 'מטפלים' - משמע עוזרי ועוזרות בית, למי שהביטוח הלאומי אישר להם 9 שעות עזרה בשבוע בלבד. העובדים - ישראלים כולם המקבלים ממשרדי כוח האדם שכר מינימום - כ-18.00 שקלים לשעה. מאחר שהשכר נמוך כל כך ומדובר רק ב-9 שעות בשבוע, מאגר העובדים שלהם כולל את כל מי שלא ימצא מקום עבודה כעוזר בית בשכר המקובל במשק - חולים, חלכאים ונדכאים, בני חמישים ושישים, פנסיונרים.

אף כאן 'מסעיד' משרד הרווחה, באמצעות הביטוח הלאומי, את משרדי התיווך. למה? כדי שחלילה הכסף לא ייגזל על ידי בני משפחה - לא הבנת? עדיף שייגזל על ידי המשרדים, ויפרנס אותם בכבוד הלא תמיד ראוי. הם גם ייטיבו לשמור על המשמורת, בשדולותיהם אצל חברי כנסת ושרים ועסקנים למיניהם ויפצום בתמיכתם לעת בחירות במרכז המפלגה ובמדינה. עובדה: לכו לראות מי הם בעלי משרדי הסיעוד ברובם ועד כמה כיפותיהם דומות לכיפות המפלגה שניהלה את משרד הרווחה בעשורים אלה.

מה עושים ה'מטפלים' הישראלים ששכרם כה נמוך? הם עובדים מחצית השעות, אך מחתימים את ה"מטופלים" - "כאילו" עבדו מלוא השעות. שרק יעזו לסרב לחתום.

המשרדים לא רק מעלימים עין טהורה, אלא אף מעודדים את המטופלים שיסכימו לכך ("שהעובדת תהיה מרוצה ולא תעזוב"), ובה בעת מכפילים לעובדים את מספר מקומות העבודה. כך בפועל מקבלים ה"מטפלים" שכר ריאלי בעבור עבודה לא ממש ריאלית - ואלה מקבלים את ליטרת התיווך שלהם כפולה ומכופלת. כולם מרוצים, מלבד הגמלאים ה"מטופלים". במשרד הרווחה יודעים על כך ואפילו מנדבים אנחה. אבל למי באמת איכפת?

לסיכום

יש משהו מן הייאוש בנקודת המוצא של טיעוני ד"ר שלמה סבירסקי.

• חובה עלינו לסרב ולדחות מכל וכל את איומי האוצר בקיצוצים.

• חובה עלינו לדרוש שהעברת שכר המטפלים, זרים או ישראלים, תבוצע ישירות על ידי משרד הרווחה, ושיוקצבו לכך התקציבים הנדרשים - עד כדי כיסוי מלוא השכר. שיתארגנו ויתייעלו ויתקדשו למשימה.

• חובה עלינו לדרוש האחדת השירות למחלקה אחת, משותפת למשרד הפנים, משרד הרווחה ומשרד התמ"ת, והיא שתפעיל חד וחלק את כל התהליך הביורוקרטי מתחילתו ועד השלמתו, מהר, נקי ובנועם הראוי.

כך הוגן לנהוג כלפי המבוטח/ת הזכאי/ת לגימלה זו בדין ולא בחסד - וכך כלכלי למדינה - שכן זול בהרבה מאישפוזים ואיחסונים בבתי הורים סיעודיים.

דבר אחד לבטח אפשר לומר לזכות נערי האוצר: הם הצליחו, צינית, להסיח את הדעת מחובתם להגדיל את תקציב הגמלאות - ולהסיט את הדיון אל השאלה הנועזת כל כך: האם לעביר את הגמלאות ישירות לידי הזכאים להן, או באמצעות הצנרת המוצצת של "משרדי הסיעוד"?

האומנם רק שתי אופציות אלה קיימות? לא, תודה. תנו לגמלאית לבחור בעצמה את העובדת, זרה או ישראלית ושלמו - באמצעות הביטוח הלאומי - ל"מטפל/ת" וישירות לחשבונה, במקרים שמתבקש אפוטרופוס, או לידי הגמלאי העצמאי. תכניסו את זה טוב טוב לראש הממסד: אלה כספים המגיעים לגמלאי/ת בדין ולא בחסד, מתוקף התשלומים לביטוח הלאומי, עשרות בשנים.

ואת/ה הקורא/ת - אימרי לא לעושק ולפגיעה בכבוד האדם. מחר זה יגע בך ובחברך.

יצחק הרצוג, שר הרווחה: 02-6752523; 02-6752866 פקס: 02-5666385
iherzog@knesset.gov.il

ליאור שטרסברג, יועץ שר הרווחה לענייני הביטוח הלאומי: פקס כנ"ל.

ד"ר יגאל בן שלום, מנכ"ל הביטוח הלאומי
yigalbs@nioi.gov.il

צביה, לשכת הדובר במוסד לביטוח לאומי: 02-6709530

ביטוח לאומי, פניות הציבור: 02-6709070

אליהו ישי, שר התמ"ת
eyishay@knesset.gov.il

מאיר שטרית, שר הפנים. בכנסת: 02-6701401; פקס, לשכת השר: 02-5666376
mshitrit@knesset.gov.il

עוזר השר: רן.
ראש מינהל האוכלוסין: יעקב גנות.

ח"כ שלי יחימוביץ, טל. 02-6753655 פקס: 02-6753721
syechimovich@knesset.gov.il

* לקריאה נוספת: רצח זקנים זה חוקי ובזיל הזול וגם על מלכוד B1 - B2 שמעתם?