הימים חולפים, שנה עוברת, הימים חולפים, שנה עוברת, אבל הממשלה, אבל הממשלה, אבל הממשלה כל הזמן עיוורת. הימים חולפים, המצוקה מורגשת, אבל הממשלה כל הזמן חרשת. הימים חולפים, נשבר המחץ, אבל הממשלה סתומה בלחץ. הימים חולפים, שנה גוועת אבל הממשלה כלום לא שומעת.
עברה שנה, המלחמה לא תמה, קח עוד תפוז, אתה יודע למה, חתמו על הסכם ולא יוצאים משמה, קח עוד תפוז, אתה יודע למה. אתה במילואים ואשתך כבר נמה, קח עוד תפוז, אתה יודע למה. היה לי מזל, יצאתי חי משמה, קח עוד תפוז, אתה יודע למה. שנה בלבנון, הממשלה לא שמה, קח עוד תפוז, אתה יודע למה.
עוד יש מה להרוס ויש מה לשבור. הבטיחו מלחמה קטנטונת, קטנטנה, וכך מרמים את כל המדינה.
מלחמתי הקטנה כבר מלאה לה שנה, קיבלתי אותה משרון מתנה. מלחמתי הקטנה כבר פתאום היא גדולה, המון אנשים כבר הלכו בגללה, מלחמתי הקטנה נהפכה לגדולה ומי האשם אם לא הממשלה, קוראים לה שלג, שלג שלג שלג, נמאס לשמוע זיבולים כאלה...
ממשלתי עשתה לי פלונטר ממשלתי עשתה לי פלונטר, ממשלתי עשתה לי פלונטר כה גדול. אך לצאת מתוך הפלונטר, אך לצאת מתוך הפלונטר, אך לצאת מתוך הפלונטר מי יכול?
בהרים כבר השמש מלהטת, ובלבנון עדיין ממש קור, אנו אוהבים אותך, מולדת, אבל לא רוצים למות בצור! מורדות הלבנון עד ים המלח עוד נשוב כמו בהתחלה, אנו עוד ניטע לך ונבנה לך, ונגיש חשבון לממשלה.
קצת דרומה לביירות שם ביליתי שליש שירות, חוץ-לארץ שיגעון. אר-פי-ג'י הרבה קבלתי ובדרך התבלבלתי מה עושים בלבנון. הי דרומה, הי דרומה, הי דרומה מלבנון! על פלנגות פה שמרתי, מילואים עוד לא גמרתי, לא יודע בשביל מה. עוד חודשיים, עוד שבוע, לא מבין בכלל מדוע באתי פה למלחמה...
בשמלה אדומה ושתי צמות ילדה קטנה במקלט בביירות עמדה ושאלה: "למה?"
וכל התותחים וכל החיילים וכל הגדולים וכל החכמים, עמדו חיוורי פנים ולא מצאו תשובה.
בשמלה אדומה ובשתי צמות ילדה של חייל שנלחם בלבנון עמדה ושאלה: "כמה?"
וכל הרי הגעש וכל הסערות וכל האריות וכל הנמרים וכל הגדולים וכל החכמים עמדו חיוורי פנים ולא מצאו תשובה ...
* * *
הקטע המובא כאן לקוח מתוך 'החיילים הולכים ושרים' - אחד מפרקי "סודות" שהחל להכתב בסערת הפגנות 1982. כל דמיון למציאות, מקרי. לי יש אמון מלא בראש הממשלה והריני כתמיד תומכת בהצהרתו שמצהיר חזור וחזור באוזני המכסים על אוזניהם:
"כבר ששים שנה אני מכניס אתכם מבוץ לבוץ, זו האמת ולמענה ששים שנים נלחמתי בעוז נפש ובתעוזה, ואלחם כך כל עוד נשימה באפי, ויילחמו כך ממשיכיי לעולמי עד!
אתם מכירים אותי, מזה ששים שנה אני מוכיח קבל עם ועדה שאפשר לומר דבר אחד ולעשות היפוכו. לא שמתם לב, אהה?"
על כן אני חוזרת ואומרת זה פחות מששים שנה: אין מה לצאת מן הבית ולרוץ להפגנות. שבו בשקט.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה