כולנו מוצרט ותומרקין

1.



אומר השופט מצא:

"הניסיון מלמד שגדולי האמנים היו אנשים לא נעימים."

מעתה ואילך זה רשום בספר שופטים.

תקדים משפטי - "אם היינו מעניקים פרסים לפי ההיגיון הזה, אני לא בטוח שטולסטוי היה מקבל את פרס ישראל לספרות, או שמוצרט היה מקבל את פרס ישראל למוסיקה, כי שניהם היו אנשים לא נעימים."

אין לערער עליו.



עד שינתן פסק דין מפורש של בית המשפט העליון, שכל השופטים בלי יוצא מהכלל, נעימים,

באתי אני לערער בפני בית דין צדק שייסדתי בבלוג זה בה' באייר 2004 בעשר אצבעותיי.



2.



ב-1984 עשיתי את צעדי הגישוש הנמרצים הראשונים שלי להגשמת חלום מחלומותיי - פרויקט הילא"י.

מקום לאמנים יוצרים, מעין מושבת אמנים, שאיפשר התפנות ליצירה בדירות סטודיו אותן שיפצנו בגליל ובנגב.



בשנים הטובות תרמו האמנים לקהילה בפעילות תרבות שנועדה להפגיש בין שונים, להעשיר.

נפגשתי אז עם אנשים רבים מכל סוג ומין ומכל הפגישות זכורה לי במיוחד פגישה ראשונה עם ראש מה שהייתה אז עיירת הפיתוח מעלות-תרשיחא. שלמה בוחבוט, יליד מרוקו.

אומר לי האיש פתאום, כשהוא מסובב אצבע בצמוד לרקתו: "תגידי, זה נכון שאמנים הם קצת ככה?"

אמרתי, "נכון. וגם כל המרוקאים הם מרוקו סכין. וכל הרומנים גנבים."

אהה.



3.



נמלה רואה גרגיר חול ואומרת, "הגעתי להר!"

קיקלופ רואה איש ואומר, "סעודה!"

השופט מצא רואה ב??יצה של סטריאוטיפים ואומר, "לא נעים, אבל לא נורא."



4.



We know intuitively that there is a life we long to have, a dream we've harboured - sometimes since childhood. But too often we decide to follow a path that is not really our own, one that others have set for us. We forget that whichever way we go, the price is the same: in both cases, we will pass through difficult and happy moments, hours of solitude and many complex situations. But when we are living our dream, the difficulties we encounter make sense. ..

Paul Coelho



וכי יש מי שלא חלמ/ה בילדות להיות סופר/ת, צייר/ת, בונה עולמות?

באים הדורות הקודמים, שאף הם חלמו, והוחנקו, ומחניקים את חלום הדור הרך בקריאות, "פרנסה! אל תהיה משוגע! חייך בקצות הפה ובלבד שתהיה נעים!"

היטב אני זוכרת את היום שבו באה אליי בתי, אז בת שתים עשרה, בדמעות:

"סבתא אומרת שלא אהיה שחקנית כי כל השחקניות זונות."

את ההשראה לשמי קבלה אותה סבתא, אמי, משמה של שחקנית קולנוע נערצה.



5.



את חופשת הפסח האחרונה ביליתי עם נכדתי בת הארבע עשרה, דור רביעי לחולמות תיאטרון.

ראינו שלש הצגות ביומיים.

דווקא ילדה נעימה.