סופרת  מוציאה לאור  הופכת עולמות

הכרות עם גיבורות "נופי הנפש", פגישה עם "סודות", שיחות על טעם החיים "בארץ לא ידעתי/רומן רב-קולי"וגם "מי ראה את מיקי"?

יום שלישי, 25 במאי 2004

אזהרה





עוד מעט יתקשרו אליכם. אתם מוכנים?

הטלפון צלצל. עבד, בקול מנומס כיאות,

ביקש לשאול אותי מספר שאלות מטעם "כללית כל."

נו, לעבד שאני אגיד "לא"?



עוד יגידו שאני מכחישה כמו שרון והממשלה.



דווקא יצא טוב כי בעצמי התכוונתי לצלצל אליהם, או לפחות לכתוב על כך.



הסכיתו נא:

לפני כחודש ביקרתי במרפאת חוץ מסויימת של בית חולים מסויים המשוייך ל"כללית כל".

הביקור נקבע לשעה 10 בבוקר.

בעלת נסיון שכמותי, הצטיידתי מראש בספר עב כרס וקראתי עד שהגיע תורי.

נפל להם אפס והוכנסתי בשעה 1 בצהריים.

הוזמנתי לחדרון הצר של הפרופסור והתבקשתי לשבת ליד השולחן, ממולו -

וממול לטכנאי מחשבים, שישב לצידו, עסוק בבדיקות התוכנה שם.



נכנסה אתי פקידה שהיה לה עניין דחוף.

הפרופסור ענה לה באריכות.

עוד היא יוצאת ופקידה אחרת באה בעקבותיה.

עוד זו יוצאת והדלת לא סוגרת ומן המסדרונות נראים ונשמעים קהל מפה ומשם ועוד פקידה ראשונה חוזרת ונכנסת וטכנאי המחשבים מנהל דיאלוג ער עם המחשב ועם הפרופסור והפרופסור מנהל דיאלוג ער עם הטכנאי מזה ועם הפקידה מזה ועם רופא שנכנס לשאול שאלה ועם לבורנטית שמזדמנת לסביבה - פתחתי אני את ספרי ומצאתי כתוב בו: "לו הייתה הכנסתך גבוהה והיית משלמת אלף שקל לביקור פרטי, לא היית מוצאת זמן לקרוא אותי."



ראה הפרופסור ואמר, "לא מבזבזת אף רגע."

אמרתי, "אני מרגישה כמו בתחנת רכבת."

אמר הפרופסור, "לא להכנס יותר. קורינה מרגישה כמו בתחנת רכבת."

אמרה קורינה, "בצדק!"

הטכנאי, אני בושה להודות, נאנק מקלסטרופוביה כשהפרופסור נעל את הדלת ומשך את הווילון על פני מיטת הבדיקות.



בבית חיפשתי בחוק זכויות החולה,

חיפשתי גם את חוק זכויות טכנאי מחשבים.



אז הנה עבד צילצל. חסך לי טלפון.



כללית כל רוצה לשאול אותי, אותי, גבירותיי ורבותיי, לא את הפקידה ולא את הפרופסור ולא את הטכנאי - אם אני מרוצה מן השרות, מן הניקיון, מן הנימוס, מזמן ההמתנה, מן ההתנהלות.

"איך היית מגדירה? טוב מאד? בינוני? גרוע? בלתי נסבל?"

הי, אתם שם, צאו מהמשרדים ועברו במסדרונות הצפופים, הקשיבו לאנשים.

מאידך, אם זה מספק מעט פרנסה לסטודנטים אחדים, שיהיה לבריאות.



עבד שואל, "לפי הספר".

קל לענות: טוב מאד... טוב מאד... טוב מאד...

ואז מגיע תור השאלה הקובעת.

בסוף השאלון, כשלדעתם תהיי כבר מרוככת, רדומה, לא תרגישי בגנבת הדעת והפרטיות:



איך היית מגדירה את עצמך? חילונית? דתית?



ואחרונת השאלות: "ההכנסה הממוצעת בארץ היא כך וכך. איך היית מגדירה את ההכנסה של המשפחה שלך?"



מה השאלה - כמו שכתוב בספר.




















אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה