לפני שנים קראתי כתבה על גבר שרכש או קיבל אוטובוס במצב לא שמיש, השקיע ושיפץ אותו וכן חיבר לו גנרטור,. נדמה לי שהוא חנה במקום קבוע ואולי הוא עדיין חי שם. לא זוכרת פרטים נוספים.
והייתה גם רחל. לאחר חמש שנים של ניהול עמותה שהיא ייסדה, עזבה את המסגרות הפורמליות למיניהן, ועברה לגור באוטובוס שהיא נסעה בו ממקום למקום.
לאחר מכן הקימה מעין מאהל - מקום לרגיעה בסמוך למצפה רמון בנגב, שזכה לתהודה.
אני עצמי חושבת שהכי כיף זה לנסוע בכרכרה רתומה לצמד סוסים, כמו הצוענים.
אבל זה ודאי נובע מן התסכול שלי על כך שהצוענים לא חטפו אותי, למרות כל איומי המבוגרים שזה מה שיקרה לי אם לא אפסיק להפוך עולמות...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה