ביום שני ראיתי בסינמטק, בהקרנת בכורה, פרק ראשון מן הסידרה הדוקומנטרית בשם זה.
פרשה? הלא כאן מדינה מפרישה פרשות.
לדעת לא מעטים מבין המשתתפים בסרט מדובר בפרשה שהיא, האימא של השושלת.
זו שנודעה תחילה בשם האנין, "עסק הביש" והייתה ל "פרשת לבון" וגם "מי נתן את ההוראה?"
הידרה רבת ראשים שעולים ופרים, מאז ועד מי-יודע-מתי ואימתי.
המדינה הזו היא סרט בלשי. את המחיר משלמים אזרחים מריונטות שלא קמים יותר לתחייה.
אנשים תמימי דרך שמנהיגים דורשי טוב רואים בהם בובות במקרה הרע, בשר תותחים במקרה הרע והנורא, כלי משחק על לוח שמי המגדלים באוויר שהם מפוצצים לנו בפרצוף שוב ושוב.
נופלים שוב ושוב בקורי הנכלים, בקורי האיוולת.
יולי 1954
בריטניה ויתרה על תעלת סואץ ועל השליטה במצרים, בישראל נבהלו וחכמי חלם נועצו יחדיו במסתרים, הרחק מעיני ואוזני ראש הממשלה דאז, משה שרת, והחליטו על דעת עצמם לגייס צעירים יהודים במצרים למשימה הגאונית, פותרת הכל: לפגוע במוסדות מערביים בתוככי מצרים, ואז מיד המערביים יחשבו שיד המצרים בדבר, ודווקא לא יעזבו.
מה, לא כך אנחנו היינו מגיבים לו היינו במקום ארצות הברית ובריטניה? היינו מראים להם ועוד איך.
לא כך אנחנו מגיבים עכשיו בעזה ובגוש קטיף ותחת כל מה שהיה עץ זית רענן, ונעקר?
רק מה, הצעירים תמי הלב האלה, נתפסו - וזו עוד בת-פרשה שתידון בפרק אחר של הסידרה.
"היו לי שתי שאלות להציג ללבון. לא הצגתי אותן אתמול מתוך רחמנות.
1. מדוע הוא לא סיפר לי מעולם על קיומו של מנגנון זה במצרים?
2. מדוע, כאשר קרה האסון, הוא לא פנה אליי מייד לטכס עצה ולבקש עזרה?
נשארה סתומה נקודה אחת והיא:
3. מה בדיוק הוא אמר לראש אמ"ן גיבלי כאשר גיבלי פנה אליו...?"
משה שרת, מתוך יומניו
27.12.54
הנה סרט שדורש מן הצופה המפצח פיסטוקים מול הטלוויזיה להביט במסך כמו במראה. לראות לא רק מתחת לאף של היום ועוד יום מאויים אלא לעומק, לעומק הזמן, לעומק המחשבה.
אחד המשתתפים אומר, "הכל התחיל אז."
נו, לדעתי גם קודם לכן היו מנהיגים ומפקדים ששיקרו למריונטות. אבל פרשת לבון היא מצפור לא רע במעלה אותו הר משה, משה דיין במקרה דנן, שמאפשר לנו לראות את הארץ המובטחת מעשה ידי מהרסיה.
דיין? הרי זו לא נקראה "פרשת דיין". אין שום פרשה נוראה בקורות ישראל שנקראת על שמו.
שרת דרש מדיין לפטר את ג'יבלי שאמר "פעם אמר לי לבון שצריך לסכסך" [בין האמריקנים לבין הירדני ברבת-עמון ע"י חבלות} - שיהיה שמח במזרח התיכון."מרדכי מקלף בראיון עם יעקב שרת, 1973
יומני שרת, חלק ב' עמוד 562
שאת ההוראה נתן לבון, שאמר שאת ההוראה נתן ג'יבלי - ודיין סרב.
הרמטכ"ל סרב לראש הממשלה, כמקובל בכל דמוקרטיה מתוקנת, לא?
אחד המשתתפים בסרט אומר ששאל את דיין מי נתן את ההוראה, לבון או ג'יבלי?
ועל כך דיין ענה לו בתגובה נוראה: משהו בנוסח, בין שני שקרנים, לך תדע מי דובר אמת.
אם כך, למה דיין סירב לפטר את ג'יבלי?
סרט מלוטש להפליא, מקצועי שבמקצועי, שלמות בהישג יד.
אנשים מדברים ומדברים, מה יכול להיות אנטי טלוויזיה יותר מזה?
הבימאי אסף הראל וצוותו הצליחו להפוך שיח אנשים לדרמה טלוויזיונית שמרתקת אותך למסך.
יוקרן בערוץ שמונה בשלושה-ארבעה פרקים.
אלך לראות.
משה שרת מנצח על מקהלה ספונטנית בתום כינוס מפלגתי." יומני שרת חלק ב' עמ' 587
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה