לפני משהו כמו שלושים שנה ראיתי סרט שרק את שמו שכחתי.
סרט מאוייר. בדיוני.
העתיד המתואר בו נראה אז כמשהו לקוח מהסרטים.
בסרט יש מעמד של שליטים.
כל חייהם הם יושבים דמומים, אפילו ריס לא מזיזים, לראשיהם מעין הילה כחולה והיא הכוח שבו הם שולטים ומנהלים את ממלכתם.
לצידם יש מעמד המשועבדים. אלה עובדים בכל עבודה מצוייה ומשרתים את האדונים.
לא זכור לי אם היו גם דמויות נשיות בין השליטים, או שבכלל הדמויות היו א-מיניות.
לכל אחד ואחת מהמשועבדים יש קולר מרותק סביב הצוואר, כחלחל מנצנץ, דרכו מוזרמות בלא מלים פקודות האדונים. מיוסרים, שכחו איך היו החיים לפני הקולר. מרוכזים בד, יש שם לסרט: "הכוכב הפראי". נוצר בעקבות הפלישה הסובייטית לצ'כוסלובקיה.
בדיוק את מקום המצאו של העבד - כך שאיש לא יכול להימלט.
אבל בדרך שלא זכורה לי יש גם מעמד שלישי - חבורה של מתמרדים, שברחו אל היערות וההרים וחיים את חייהם בחופש גמור, לאחר שהצליחו להסיר מעצמם את הקולר.
שם כמדומני כן יש נשים.
טוב, נשים מאז ומתמיד העדיפו חופש...
בשנים האחרונות קשה במיוחד לשכוח את הסרט.
"המצב" הוא כמובן המחשה של ממש, אבל מה שבנוסף מכניס אותי ישר לעולם הסרט הוא מראה שגם אליו התרגלנו בהשלמה:
אנשים הולכים עם הטלפון הסלולרי רתוק ליד.
כלומר, כמעט כולם.
כי, "ככה יכולים למצוא אותי תמיד."
אולי כך פיתו את המשועבדים לעטות את הקולר שננעל על צוואריהם.
אני חופשיה מסלולרי - אבל רק למראית עין. לאן שלא אלך, הם מוצאים אותי, בעלי המכשירים.
זה מתחיל בצלצול.
"מה העניינים?"
אני באוטובוס. עוד שתי תחנות אני מגיע."
וכן הלאה עד גמר הנסיעה...
"יאללה ביי."
"מה העניינים?"
"את חושבת שהוא/היא עזב/ה אותה/אותו לגמרי?"
וכן הלאה מתל-אביב עד אשדוד.
"יאללה ביי."
בארצות הברית אוסרים את השימוש בסלולרי ברכבות.
בארץ, בנסיעה מזדמנת דרומה, עצמתי עיניים לנוח ולא ידעתי איפה אני, אולי במרכזיית טלפונים ישנה עם מאות טלפניות- במשרדים של חברת-טלמרקטינג, התמיכה הטכנית של השרת שלי
אחרי כל אלה מה רבתה שמחתי הקלנדסטינית כאשר מצאתי באינטרנט שיש חיסון: מכשיר שמונע שימוש בסלולרי.
ראו הוזהרתם!
המכשיר מוצע למעמד השליט - בהפוך על הפוך: כדי למנוע שימוש בו בשעות העבודה. במסעדות. באולמי קונצרטים והצגות.
ועם קריצה מוצע מכשיר חדש חדיש, קטן כמו סלולרי: להחזיק בכיס ולהפעיל אותו משם. איש לא ידע.
באנגליה זה לא חוקי.
אני מניחה שבארץ שימוש בו ייחשב כעבירה פלילית עליה משלמים במאסר של חמש תקופות חיים לפחות.
אבל יש קונים. בארצות הברית, ארץ החופש, זה כנראה חוקי.
שערו בנפשכם. בטווח של כמאה מטר יש הפרעות שמונעות בכלל קשר.
תעלול אכזרי או קריאה למרד?
אני מתחילה לשכוח איך היו החיים לפני רעשי הסלולרי, דואר הזבל, הטרולים...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה