דיאלוג בפורום הבלוגים של Ynet:
"שרלוק הולמס": יש לי שאלה.
קורינה: ומהי?
ציפי: לפי כינוי האי-מייל, נראה לי שנצטרך להסתפק ברמז...
קורינה: תארי לך פורום שבו כולם רק שואלים. כמו להיות אלוהים ביום
כיפור. מאידך, בארצנו שבה לכולם יש תשובות, רק תשובות, פורום
כזה עשוי להיות שינוי מרענן.
ציפי: ב"מטה ההנהלה" ודאי יגידו שזה רק פורום נטול רייטינג.
קורינה: אכן, את צודקת, גם אני בלכתי אתמול בלילה לאורך רחוב אבן גבירול
נעול תחנות האוטובוסים, במו עיניי ראיתי איך בארצנו הולך וקטן
הרייטינג של שואלי השאלות.
דיאלוג בפורום פנימי:
אני: כאן את יכולה לספר את כל הסיפור.
קורינה: תני לישון. גם כך לא חסרים לי נדודי שינה.
אני: לא, את חייבת לדבר. שכחת? שתיקה היא הסכמה.
קורינה: לשתיקה יש רייטינג גבוה היום.
אני: חשבי על המחר.
קורינה: אם תמשיכי להציק ימצא אותי ערה.
אני: בשביל זה אני כאן.
דיאלוג עם גבר כחול עיניים ומחוייך גומות חן, ליל הרייטינגים, לאורך אבן גבירול:
גומות חן: את חושבת שבתחנה הבאה יעברו
אוטובוסים? אפשר לעזור לך עם הסלים?
(מצביע על האוטובוסים הדחוסים בילדים)
תראי אותם!
קורינה: כן.
גומות חן: (מצביע בסנטרו על זרם אנשים וילדים) הלב
רחב. אני אתם. הערבים רוצים להשמיד
אותנו. אסור לוותר. או אנחנו או הם.
הערבים בישראל הם גיס חמישי.
אסור להתקפל. או אנחנו או הם. הערבים
בישראל הם גיס חמישי. אני בעד ברוך מרזל.
או אנחנו או הם. אתם יפי נפש אתם. הם גיס חמישי.
קורינה (לילדים: מאיפה אתם? הילדים: מבית אל) אז למה אתה לא בהפגנה?
גומות חן: כי יותר חשוב לי להיות עם הילדים שלי.
קורינה: גם המשפחה שלך חושבת כמוך?
גומות חן: לא כולם. אשתי היא מר"ץ.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה