פיצחתי את הקוד
כה אמר טולסטוי בפתיחה לאנה קרנינה:
(כמעט) כל רבי-המכר דומים זה לזה.
(כמעט) כל שאינם רבי-מכר, שונים זה מזה.
את האומללים קשה לפענח. נדרש תחקיר פרטני, אחד לאחד.
את הדומים קל לפצח. בחנ/י אחד ותבינ/י את כולם.
האזרחית ק. מאסה באומללות
והחליטה, לפני שמאוחר מדי, לחקור לעומק את התופעה, להסיק מסקנות יצירתיות, סליחה - בונות, וכדרכה האלטרואיסטית, לשתף את העולם בגילוי.
שקיפות א.
בבואך להכין תחקיר, אל תתנשא/י על פני הנושא. כתב/י בלשון החומר הנחקר. אם שטחי הוא, כתב/י בשטחיות. אפילו אלוהים לא דיבר אל אדם וחווה בלשון אלוהית.
כך תכתב/י רברבן-מכר:
1.
אין לכתוב את הגיבורים. כתב/י עליהם, ובתיאורים מפורטים.
אל תכתבי "אני עובדת על השיחה עם סווטלנה ובאוזניים מהדהד הקול הנוגה שלה, וגו'," כמו שקורינה התבלבלה לכתוב בפתיחה ל"נופי הנפש".
כתב/י: "קמתי בבוקר, ציחצחתי שיניים תוך מריחה קפדנית של משחת השיניים על המברשת. חשבון החשמל שהגיע אתמול לתיבת הדואר שלי בסניף הדואר הטריד אותי מאד אבל החלטתי שלפני הכל אני כותבת מכסה יומית של אלף מלים, וגו'".
אל תפתח/י ספר פרוזה במשפט מביך כמו זה שקורינה נואלה לפתוח בו את "סודות":
"עין קיקלופית מהבהבת במכשיר האלקטרוני."
מה זה אם לא התנשאות? כמה קוראים מן המכנה המשותף הרחב ביותר, זוכרים - אם למדו אי פעם - מהו קיקלופ? הרוב בקושי זוכרים את לוח הכפל. כתב/י עם הקורא/ת בגובה העיניים: "אנה היא אישה בלונדינית בעלת עיניים ירוקות שלפעמים מכחילות. היא עובדת במשרה שדורשת את כל זמנה ונמצאת הרבה בנסיעות. באותו יום גורלי, בטרם נודע לה על האסון, היא נכנסה לביתה עייפה וצמאה מאד, ורעבה, אבל דבר ראשון הסתכלה על המזכירה האלקטרונית.
המזכירה האלקטרונית הבהבה. אנה הבינה שהשאירו לה הודעה. בטח מהמשרד. אנה לא יכלה להתאפק ועוד לפני שנכנסה לשירותים אפילו, לחצה על כפתור השמעת ההודעות, הגבירה את קול הרמקול של המכשיר, ועשתה דרכה אל השירותים. ואז..." וכן הלאה.
2.
אין לכתוב אף פעם בלשון מסובכת, מהמאה שעברה (לפני עשרים שנים). עבר זמנה.
כתב/י במלים פשוטות תוך שימוש מירבי בכל אוצר המלים של קורא/ת בת המכנה הנ"ל. ארבע מאות מלים זה המון.
לא, לא "מינימליזם", שם יודעים את כל המלים של מילון אבן שושן - טוענים שיודעים - אבל בוחרים להצטמצם.
3.
אין להגזים עם דימויים.
קח/י בחשבון שאפילו אם יש למי מן המכנה המשותף הרחב ביותר - זה שמביא לאחדות העם - אם יש כושר דמיון, הוא עולה לאט יותר מתוכנת וינדווס במחשב שקרס. (אויש, יצא לי דימוי זוועה. דלג/י.)
לכ/י על בטוח, עם מלים פשוטות:
למשל, "כמו".
זו מלה נהדרת, קלה לשימוש, אפילו . קלאסית.
"השמים היו כמו סדין כחול מעל לראש ובערב הם נהיו כמו סדין שנשפך עליו רסק עגבניות, אחר כך נהייה חושך והם נהיו כמו סדין כחול שכמו נשפך עליו רסק עגבניות ואחר כך כמו זרקו עליו בוץ שחור. המון בוץ שחור."
אם רוצים ויהי מה להיות ספרותיים, מותר לקצר באות "כ" בלבד:
"יפה כאלילה יוונית קדמונית." (כן, חשוב מאד להוסיף "קדמונית". שיהיה ברור שזו לא אלילה אגדית ומדהימה מאם.טי.וי או מרשת ג'); "
השתמש/י בצמדי-מלים מוכרים.
היופי הוא שכאן הקורא/ת יודעת מה צפוי, כמו תלמיד בכיתה שידע את התשובה והמורה משבחת אותו (אוף, שוב דימוי מזוויע. דלג/י), לדוגמא:
"הטקס החגיגי", "שמש מפנקת", "ניחוחות משכרים", "סם משכר", "תכולים וטהורים" (השמים),"עוני ומחסור", "רווי התרגשות", "(לא) אמרה נואש", "שדיים זקורים".
תפסתם/ן את פרינציפ? אפשר ללכת עם זה הלאה, למשפטים שלימים:
"התאונה שפצעה את לבה לנצח", "חברות בלב ונפש", "כמו כוורת דבורים הומייה";
או שימוש בכלי ה"כמו" ביחד עם כלי "צמדי-המלים" במשפט אחד: "עיניים כחולות כמו רקיע של קיץ".
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
פשוט כמו אלף בית. נכון? ואת זה, בעצם, גיליתי גם אני, עוד בכיתה ח'.
זו הייתה השנה השנייה שלי בארץ. כולנו בכיתה כבר ידענו עברית.
כולנו, למעט ישראלה, שכנתי לספסל, קראנו ספרים.
היא הייתה ירושלמית, צברית יחידה בכיתה של עולים. בזכות אחים לוחמים בעלי קשרים באור יום ובמחשך, קיבלה המשפחה דירה שלימה בבית "נטוש" ביפו.
היא לא הייתה כמו אלילה יוונית קדמונית, גם לא היינו חברות בנפש, אבל אמרתי נואש כשהושיבו אותה לידי.
השמיים היו תכולים וטהורים בדצמבר ששנתיים קודם לכן הורידו שלג ברומניה, ואני רואה את ישראלה!מחזיקה ספר!מתחת לשולחן וקוראה בו!רוויית התרגשות, כמו סם משכר הוא הספר!
הכיתה הייתה הומיה כמו כוורת דבורים. אמרתי, תני לראות.
...בחורה התפשטה לאט לאט, נכנסה לאמבטיה בשדיים זקורים, בחור התפשט לאט לאט (תיאור מפורט של הזקור אצלו), התקרב אל ה...
המורה יהושע עמד לידי ואמר, "תני."
שבוע קודם לכן היינו צריכים לקרוא דו"ח על ספר שקראנו בחופש ואני קראתי את המוטו לז'אן קריסטוף: " סבול, מות, אך היה את אשר עליך להיות: היה אדם!"
יהושע אמר, "את הספר הזה לא הייתי מצפה לראות אצלך!"
לקח את הספר והכניס אותו לתיק שלו. גם לא היה למי להחזיר, כי אף אחד לא הזדהה כבעליו.
את הקריאה שלא יכולתי להשלים אז, ניתן להשלים עכשיו.
אף מורה לא יחרים, להיפך, מתפרסם ב-YNET לאור היום, כלל לא במחשך, והגולשים אפילו מוזמנים לתרום מכשרונם למעשה היצירה.
האמת חייבת להיאמר: לפני שנים, אפילו שלא קראתי את יצירותיו של הכותב, הצעתי את ספריי להוצאה שלו.
תשובתו פצעה את לב הסופרת, (כמעט) לנצח.
------------------------------------------------------------------------------------
פורסם ב 5 בנובמבר 2005 15:49 במדור על גבול הסאטירה 1
-----------------------------------------------------------------------------------.
תגובה מיובאת:
כה אמר טולסטוי בפתיחה לאנה קרנינה:
(כמעט) כל רבי-המכר דומים זה לזה.
(כמעט) כל שאינם רבי-מכר, שונים זה מזה.
את האומללים קשה לפענח. נדרש תחקיר פרטני, אחד לאחד.
את הדומים קל לפצח. בחנ/י אחד ותבינ/י את כולם.
האזרחית ק. מאסה באומללות
והחליטה, לפני שמאוחר מדי, לחקור לעומק את התופעה, להסיק מסקנות יצירתיות, סליחה - בונות, וכדרכה האלטרואיסטית, לשתף את העולם בגילוי.
שקיפות א.
בבואך להכין תחקיר, אל תתנשא/י על פני הנושא. כתב/י בלשון החומר הנחקר. אם שטחי הוא, כתב/י בשטחיות. אפילו אלוהים לא דיבר אל אדם וחווה בלשון אלוהית.
כך תכתב/י רברבן-מכר:
1.
אין לכתוב את הגיבורים. כתב/י עליהם, ובתיאורים מפורטים.
אל תכתבי "אני עובדת על השיחה עם סווטלנה ובאוזניים מהדהד הקול הנוגה שלה, וגו'," כמו שקורינה התבלבלה לכתוב בפתיחה ל"נופי הנפש".
כתב/י: "קמתי בבוקר, ציחצחתי שיניים תוך מריחה קפדנית של משחת השיניים על המברשת. חשבון החשמל שהגיע אתמול לתיבת הדואר שלי בסניף הדואר הטריד אותי מאד אבל החלטתי שלפני הכל אני כותבת מכסה יומית של אלף מלים, וגו'".
אל תפתח/י ספר פרוזה במשפט מביך כמו זה שקורינה נואלה לפתוח בו את "סודות":
"עין קיקלופית מהבהבת במכשיר האלקטרוני."
מה זה אם לא התנשאות? כמה קוראים מן המכנה המשותף הרחב ביותר, זוכרים - אם למדו אי פעם - מהו קיקלופ? הרוב בקושי זוכרים את לוח הכפל. כתב/י עם הקורא/ת בגובה העיניים: "אנה היא אישה בלונדינית בעלת עיניים ירוקות שלפעמים מכחילות. היא עובדת במשרה שדורשת את כל זמנה ונמצאת הרבה בנסיעות. באותו יום גורלי, בטרם נודע לה על האסון, היא נכנסה לביתה עייפה וצמאה מאד, ורעבה, אבל דבר ראשון הסתכלה על המזכירה האלקטרונית.
המזכירה האלקטרונית הבהבה. אנה הבינה שהשאירו לה הודעה. בטח מהמשרד. אנה לא יכלה להתאפק ועוד לפני שנכנסה לשירותים אפילו, לחצה על כפתור השמעת ההודעות, הגבירה את קול הרמקול של המכשיר, ועשתה דרכה אל השירותים. ואז..." וכן הלאה.
2.
אין לכתוב אף פעם בלשון מסובכת, מהמאה שעברה (לפני עשרים שנים). עבר זמנה.
כתב/י במלים פשוטות תוך שימוש מירבי בכל אוצר המלים של קורא/ת בת המכנה הנ"ל. ארבע מאות מלים זה המון.
לא, לא "מינימליזם", שם יודעים את כל המלים של מילון אבן שושן - טוענים שיודעים - אבל בוחרים להצטמצם.
3.
אין להגזים עם דימויים.
קח/י בחשבון שאפילו אם יש למי מן המכנה המשותף הרחב ביותר - זה שמביא לאחדות העם - אם יש כושר דמיון, הוא עולה לאט יותר מתוכנת וינדווס במחשב שקרס. (אויש, יצא לי דימוי זוועה. דלג/י.)
לכ/י על בטוח, עם מלים פשוטות:
למשל, "כמו".
זו מלה נהדרת, קלה לשימוש, אפילו . קלאסית.
"השמים היו כמו סדין כחול מעל לראש ובערב הם נהיו כמו סדין שנשפך עליו רסק עגבניות, אחר כך נהייה חושך והם נהיו כמו סדין כחול שכמו נשפך עליו רסק עגבניות ואחר כך כמו זרקו עליו בוץ שחור. המון בוץ שחור."
אם רוצים ויהי מה להיות ספרותיים, מותר לקצר באות "כ" בלבד:
"יפה כאלילה יוונית קדמונית." (כן, חשוב מאד להוסיף "קדמונית". שיהיה ברור שזו לא אלילה אגדית ומדהימה מאם.טי.וי או מרשת ג'); "
השתמש/י בצמדי-מלים מוכרים.
היופי הוא שכאן הקורא/ת יודעת מה צפוי, כמו תלמיד בכיתה שידע את התשובה והמורה משבחת אותו (אוף, שוב דימוי מזוויע. דלג/י), לדוגמא:
"הטקס החגיגי", "שמש מפנקת", "ניחוחות משכרים", "סם משכר", "תכולים וטהורים" (השמים),"עוני ומחסור", "רווי התרגשות", "(לא) אמרה נואש", "שדיים זקורים".
תפסתם/ן את פרינציפ? אפשר ללכת עם זה הלאה, למשפטים שלימים:
"התאונה שפצעה את לבה לנצח", "חברות בלב ונפש", "כמו כוורת דבורים הומייה";
או שימוש בכלי ה"כמו" ביחד עם כלי "צמדי-המלים" במשפט אחד: "עיניים כחולות כמו רקיע של קיץ".
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
פשוט כמו אלף בית. נכון? ואת זה, בעצם, גיליתי גם אני, עוד בכיתה ח'.
זו הייתה השנה השנייה שלי בארץ. כולנו בכיתה כבר ידענו עברית.
כולנו, למעט ישראלה, שכנתי לספסל, קראנו ספרים.
היא הייתה ירושלמית, צברית יחידה בכיתה של עולים. בזכות אחים לוחמים בעלי קשרים באור יום ובמחשך, קיבלה המשפחה דירה שלימה בבית "נטוש" ביפו.
היא לא הייתה כמו אלילה יוונית קדמונית, גם לא היינו חברות בנפש, אבל אמרתי נואש כשהושיבו אותה לידי.
השמיים היו תכולים וטהורים בדצמבר ששנתיים קודם לכן הורידו שלג ברומניה, ואני רואה את ישראלה!מחזיקה ספר!מתחת לשולחן וקוראה בו!רוויית התרגשות, כמו סם משכר הוא הספר!
הכיתה הייתה הומיה כמו כוורת דבורים. אמרתי, תני לראות.
...בחורה התפשטה לאט לאט, נכנסה לאמבטיה בשדיים זקורים, בחור התפשט לאט לאט (תיאור מפורט של הזקור אצלו), התקרב אל ה...
המורה יהושע עמד לידי ואמר, "תני."
שבוע קודם לכן היינו צריכים לקרוא דו"ח על ספר שקראנו בחופש ואני קראתי את המוטו לז'אן קריסטוף: " סבול, מות, אך היה את אשר עליך להיות: היה אדם!"
יהושע אמר, "את הספר הזה לא הייתי מצפה לראות אצלך!"
לקח את הספר והכניס אותו לתיק שלו. גם לא היה למי להחזיר, כי אף אחד לא הזדהה כבעליו.
את הקריאה שלא יכולתי להשלים אז, ניתן להשלים עכשיו.
אף מורה לא יחרים, להיפך, מתפרסם ב-YNET לאור היום, כלל לא במחשך, והגולשים אפילו מוזמנים לתרום מכשרונם למעשה היצירה.
האמת חייבת להיאמר: לפני שנים, אפילו שלא קראתי את יצירותיו של הכותב, הצעתי את ספריי להוצאה שלו.
תשובתו פצעה את לב הסופרת, (כמעט) לנצח.
------------------------------------------------------------------------------------
פורסם ב 5 בנובמבר 2005 15:49 במדור על גבול הסאטירה 1
-----------------------------------------------------------------------------------.
תגובה מיובאת:
חתול תעלול 11/5/2005 6:07:56 PM
אני מת על הסופרים שעל ספריהם נכתב "רב המכר החדש של פלוני" עוד לפני שמכרו עותק אחד. מה שיפה בזה הוא שהם אכן הופכים לרבי מכר, למרות שבסופו של דבר זוכרים את הספרים האלה רק כ"אחרון של מה שמו" ולא בשמם.
ספרים שנדמה כי נכתבו על ידי מכונה עבור מכונות. דן בראון הגיע, לדעתי, למיצוי יכולת זו -נדמה כי הוא פשוט מכניס את שמות הגיבורים והמקומות למחשב, וזה יודע לשבץ אותם בעלילה השבלונית להחריד שהוא בונה בכל ספר מחדש. והקהל מת על זה, אפילו מנסים לפענח את הקודים שמאחורי ספריו (שאגב, התחקיר שהוא עורך, אם בכלל, לגביהם הוא חובבני למדי).
אבא שלי סיפר לי היום על דוקטור רוסי אחד מרמת-גן שבזמנו הפנוי כותב זבלוני שוטרים-וגנבים ברוסית, מהסוג שנמכר כ"ספרי כיס" במחיר של דולר אחד במעברי החציה ובתחנות המטרו של מוסקבה. האיש כבר הספיק לקנות קצת נדל"ן במקומות טובים בתל-אביב מרווחיו, ואפילו חתם על חוזה הסרטה לאחד מספריו - לסדרה בת 70 פרקים בטלוויזיה הרוסית.
והנה בא אליי אבא שלי בהצעה כדלקמן: "אנחנו שנינו אנשים כשרוניים, שנינו מבינים ברפואה ובכתיבה - בוא נכתוב משהו כזה ונעשה קופה". הסתכלתי עליו בעיניים עצובות ועניתי: "אני פשוט לא מסוגל לכתוב זבל..."
אני מת על הסופרים שעל ספריהם נכתב "רב המכר החדש של פלוני" עוד לפני שמכרו עותק אחד. מה שיפה בזה הוא שהם אכן הופכים לרבי מכר, למרות שבסופו של דבר זוכרים את הספרים האלה רק כ"אחרון של מה שמו" ולא בשמם.
ספרים שנדמה כי נכתבו על ידי מכונה עבור מכונות. דן בראון הגיע, לדעתי, למיצוי יכולת זו -נדמה כי הוא פשוט מכניס את שמות הגיבורים והמקומות למחשב, וזה יודע לשבץ אותם בעלילה השבלונית להחריד שהוא בונה בכל ספר מחדש. והקהל מת על זה, אפילו מנסים לפענח את הקודים שמאחורי ספריו (שאגב, התחקיר שהוא עורך, אם בכלל, לגביהם הוא חובבני למדי).
אבא שלי סיפר לי היום על דוקטור רוסי אחד מרמת-גן שבזמנו הפנוי כותב זבלוני שוטרים-וגנבים ברוסית, מהסוג שנמכר כ"ספרי כיס" במחיר של דולר אחד במעברי החציה ובתחנות המטרו של מוסקבה. האיש כבר הספיק לקנות קצת נדל"ן במקומות טובים בתל-אביב מרווחיו, ואפילו חתם על חוזה הסרטה לאחד מספריו - לסדרה בת 70 פרקים בטלוויזיה הרוסית.
והנה בא אליי אבא שלי בהצעה כדלקמן: "אנחנו שנינו אנשים כשרוניים, שנינו מבינים ברפואה ובכתיבה - בוא נכתוב משהו כזה ונעשה קופה". הסתכלתי עליו בעיניים עצובות ועניתי: "אני פשוט לא מסוגל לכתוב זבל..."
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה