המקורות שטרם נרצחו, מאושפזות במוסד לחוסים
"פרטים חדשים מהפגישה בקרמלין של נשיא רוסיה, שריו ועוזריו, עם משלחת ישראל בראשות אולמרטנו."
הדברים הוקלטו, המקרופונים היו פתוחים, אך ההוראה הייתה ברורה: הס מלהזכיר.
פוטין יכול להורות כמה שהוא רוצה לעיתונאים ברוסיה, בעיקר ביום-שאחרי הרצח, אבל מקורבי אולמרט לא עושים רושם על עיתונאי ישראל הבלתי תלויים.
הם שתקו רק משום שכידוע, בבית התולה לא מזכירים את החבל.
אני, שהייתי שם רק פרפר על הקיר, נבלעת בטפט האדום כמו רעיית נשיא שכל כוחה בצניעותה, שמעתי ורצתי אצתי להודיע לכן.
חברות וחברים, יש לנו ראש ממשלה אמיץ מכאן ועד להודעה חדשה.
פוטין אמר מה שאמר
או כלשון העיתון: "החליפו דברים."
דברים. לא מהלומות ולא יריות.
אמר בהומור הסקסי המזהיר שלו, בלשון קיסר המדבר על עצמו בלשון רבים: "תמסור דרישת שלום לנשיא קצב, הוא הפתיע אותנו."
ברמקולים הושמע קול צחוק, ממש צחוק מידבק.
כולם צחקו. כלשון הדיווח: "פרצי צחוק."
אני לא צחקתי. גם לא מצפים ממני לצחוק. "הציבור מעדיף נשים צנועות," כנאמר בכתבה אחרת, פרה-היסטורית ממש, מן ה-7.10.2005.
פוטין, מעודד מן הצחוק המוקלט והמתוגבר, ראה עצמו בשיח מסבאה עם גברים אחים לצרה והוסיף: "כזה בעל יכולת? עם עשר נשים במקביל?"
אולמרט, בנימה ממלכתית שומרת על כבוד העם היהודי, אמר: "אל תקנא בו. הוא מכחיש."
מיד נפל האסימון לפוטין. הבין שעשוי להחשב לאנטישמי וגזעני והרי כל רצונו רק להסתחבק.
נזדרז ותיקן, כדבר גבר אל גבר: "אין לו במה להתבייש."
או אז קם כלביא אולמרטנו
ואמר דברים שהרעישו כיפות הקרמלין, כל כך מובנים מאליהם וצפויים היו.
תיכף אומר מה. רק נזכרתי במשהו, תוכנית טלוויזיה שראיתי באקראי באיזו הזדמנות לא זכורה. נראה היה שם פוטין המרהיב עומד ליד המקרופון ומקבל שאלות מקהל ענק של עיתונאיות. מבסוט כמו סולטן בהרמון כשאחת אחת הן קמו ודיקלמו לו שאלות-ברבי על יחסיו לנשים, בגדים, פלירטים ומה לא.
אולמרט לא כזה. היטב הוא מודע לכך שבישראל, 52% מקובעות הרייטינג הן נשים.
הוא לא ימכור את גופן תמורת הורדת הנשק הרוסי מן העץ הסורי. אפשר גם - וגם.
מה זה אפשר? חובה!
היטב הכניס לו לפוטין, ישר לפרצוף:
"תמסור דרישת שלום לרוצחי העיתונאית ההיא, מה-שמה - -"
"פססט!. פוליטקובסקיה."
"אני יודע שפוליטסקובסקיי'לה, את לא צריכה ללחוש לי, קורינה. שבי בשקט. קצת צניעות, כן?"
היטב הכניס לו לפוטין, ישר לפרצוף:
"תמסור דרישת שלום לרוצחי העיתונאית ההיא, פוליטיקה'לה".
לקול פרצי צחוק הקהל, אמר לו, לפוטין:
"אין לך במה להתבייש."
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה