לעתים קרובות חוזרת ועולה השאלה החשובה ביותר, חשובה אפילו מן הכתיבה עצמה, אפילו מכבודך,
"מה עושה סופר למצליח?"
את שואלת, "נו, מהי ההגדרה שלך להצלחה?"
הוא עונה בתשובה מעמיקה.
"שקונים הרבה ספרים, שהאיש מפורסם, ששואלים אותו לדעות שלו, לדעתו."
"קפקא היה סופר מצליח?"
"אחרי מותו הוא היה סופר מצליח," עונה אשתו.
באמת, מהי הצלחה ונצוד אותה בחכת דיג לא מחוררת?
הגיע הזמן לעסוק בשאלה הגורלית. דקה אחת לפני שמחליטים לפנות למקצוע רב המהמורות, של כתיבת ספרים.
לשם כך הרי הקמנו כאן סדנא לכתיבה יוצרת.
קודם כל יש למצוא את התשובה לשאלת הביצה שראשונית יותר מן הקוקוריקו:
מה עושה אדם לקונה ספרים מצליחים, רבי מכר, שכותביהם מפורסמים ודעתם נשמעת?
או לבוחר בקלפי דווקא את המצליחים.
כמו שעושים במשטרה, נבנה פרופיל של קורא הספר המצליח.
מיהו?
למה להתאמץ, כשאפשר להקשיב לו:
את הספרים קונה בדרך כלל אישתי. היא בודקת את רשימת רבי המכר בחנות הספרים, שומעת מהמוכרת איזה ספר קונים הכי הרבה, ומביאה הביתה.
כך עושים כל החברים שלנו, מה, אצלך זה לא ככה?
בדרך כלל אני מתחיל את הספר, נרדם, ואשתי ממשיכה מאותו מקום שבו הספר נשאר הפוך על הכוננית, או בשירותים.
אני מתחיל והיא מסיימת, וכך אנחנו חוסכים בזמן ויכולים להשלים אחד את השני בשיחה כשבאים חברים ביום שישי.
אם נשאר זמן אחרי שעוסקים בפוליטיקה שכתובה בעיתון וקצת רכילות, אז גם לפעמים זורקים מלה על הספר. נחמד. כמו בטלוויזיה, מה, לא שמת לב איך עושים בטלוויזיה?
אני אוהב שיהיה לי קל. גם אשתי כך, גם החברות שלה.
כך עושות כולן.
תשמעי, אנחנו רוצים ספר שיהיה כמו ללקק גלידה. לא חסרות לנו צרות משלנו, בעיות לפתור. ספר זה בשביל לנוח, כמו עיתון.
למשל, אני אוהב לקנות ספר בחנות בשדה התעופה, עוזר לי להעביר את הזמן בטיסה, ואם לא גמרתי, לא נורא.
אגמור בבית, עם אשתי.
סודות שלושה, כאן.
