האם דיין היה אמיץ
לא יודעת.
במקומותינו אומץ מצופף לבין הגדרות של מלחמה ולוחמה.
מעודי לא נלחמתי לצידו של דיין. לא היה לי אף פעם תפקיד כזה.
שלושה חודשים של טירונות נח"ל ולאחריה מיד העלאה לדרגת 'כ"ל- כושר לקוי - הם הוכחה ניצחת שבאומץ אני לקוייה.
על כן אני נדהמת כל פעם מחדש כאשר אנשים חוזרים ואומרים לי שאני אמיצה.
אני?
אה, מלחמת החיים..
שאלה נכבדה היא, האם החיים - מלחמה הם.
אני דווקא רוצה לראות בהם שמחה.
נחזור לדיין
יחיעם וייץ, כותב הרשימה בהארץ מציין שדיין הלך תמיד ראשון לקרב.
אחרי חמש שנים של הקשבה לאמיצים ועיון ממוקד בארכיונים, כולל ארכיון צה"ל - כל מה שלמדתי הוא שדיין נפצע במלחמת השחרור ושם איבד את עינו.
אל תבינו אותי לא נכון - אני בהחלט מסכימה שמפקדים לא צריכים לרוץ ראשונים - "כי צריכים אותם אחר כך", כדברי התבונה המתועדים בספר השישי, של פוקסי שם.
אבל למה לעצור במפקדים.
בחזוני, בחלומי שמציאותי אם רק העולם יפקח עיניים - איש לא ירוץ קדימה אל המוות הנואל של מלחמות.
אם איני טועה, הגיעה השעה לכך, זה מכבר.
נפנה נא מחדש לדיין
מלבד הפציעה במלחמת השחרור, בכל כל שאר הקרבות, למיטב ידיעתי - דיין לא השתתף כלוחם.
היה לו האומץ לתכנן, 'להאציל סמכויות' לחימה על מפקדים וחיילים - אך הוא בעצמו הגיע לשדה הקרב, לאחר שהסתיים - כמו במקרה סיני, או לפגישה בארוחת הבוקר עם אנשי 101 למחרת "פעולת התגמול" בכפר ההוא, נו, איך קוראים לו, ששם, נו, אתם יודעים, נשים וילדים הפכו לעדים אלמים.
את הדברים האמיצים שאמר באותה ארוחה, רשמתי מפי עדים במדוייק בספר השישי הזה, שבסוף החודש או לכל המאוחר בראשית החודש הבא - יראה אור ותוכלו לקרוא ולהחליט.
בסיני, 5 בנובמבר 1958 - לאורך הדרך גופות המצרים.
המדבר שומם. המצרים זרקו את נשקם, מי שעדיין לא מת בצמא או לא נלקח בשבי, או לא מוטל מת - גוסס הוא בוודאי.
דיין מספר לבן גוריון:
מדוע מתחטא הנער בפני רבו, שעה שהם מושכים איש בחוטי משנהו?
רגעים אחדים קודם לכן בן גוריון מדגיש את החובה להעמיק השליטה בסיני,
דיין מבטא דאגה מן הצורך להתפרס על כל השטח ואז, בתשובה לבן גוריון האומר לו, "אל תפחד," עונה דיין:
"אני עושה רושם של פחדן?"
לא יודעת.
במקומותינו אומץ מצופף לבין הגדרות של מלחמה ולוחמה.
מעודי לא נלחמתי לצידו של דיין. לא היה לי אף פעם תפקיד כזה.
שלושה חודשים של טירונות נח"ל ולאחריה מיד העלאה לדרגת 'כ"ל- כושר לקוי - הם הוכחה ניצחת שבאומץ אני לקוייה.
על כן אני נדהמת כל פעם מחדש כאשר אנשים חוזרים ואומרים לי שאני אמיצה.
אני?
אה, מלחמת החיים..
שאלה נכבדה היא, האם החיים - מלחמה הם.
אני דווקא רוצה לראות בהם שמחה.
נחזור לדיין
יחיעם וייץ, כותב הרשימה בהארץ מציין שדיין הלך תמיד ראשון לקרב.
"הוא היה ידוע באומץ לבו בשדה הקרב, שבא לידי ביטוי במיוחד כשהיה רמטכ"ל."
אחרי חמש שנים של הקשבה לאמיצים ועיון ממוקד בארכיונים, כולל ארכיון צה"ל - כל מה שלמדתי הוא שדיין נפצע במלחמת השחרור ושם איבד את עינו.
אל תבינו אותי לא נכון - אני בהחלט מסכימה שמפקדים לא צריכים לרוץ ראשונים - "כי צריכים אותם אחר כך", כדברי התבונה המתועדים בספר השישי, של פוקסי שם.
אבל למה לעצור במפקדים.
בחזוני, בחלומי שמציאותי אם רק העולם יפקח עיניים - איש לא ירוץ קדימה אל המוות הנואל של מלחמות.
אם איני טועה, הגיעה השעה לכך, זה מכבר.
נפנה נא מחדש לדיין
מלבד הפציעה במלחמת השחרור, בכל כל שאר הקרבות, למיטב ידיעתי - דיין לא השתתף כלוחם.
היה לו האומץ לתכנן, 'להאציל סמכויות' לחימה על מפקדים וחיילים - אך הוא בעצמו הגיע לשדה הקרב, לאחר שהסתיים - כמו במקרה סיני, או לפגישה בארוחת הבוקר עם אנשי 101 למחרת "פעולת התגמול" בכפר ההוא, נו, איך קוראים לו, ששם, נו, אתם יודעים, נשים וילדים הפכו לעדים אלמים.
את הדברים האמיצים שאמר באותה ארוחה, רשמתי מפי עדים במדוייק בספר השישי הזה, שבסוף החודש או לכל המאוחר בראשית החודש הבא - יראה אור ותוכלו לקרוא ולהחליט.
בסיני, 5 בנובמבר 1958 - לאורך הדרך גופות המצרים.
המדבר שומם. המצרים זרקו את נשקם, מי שעדיין לא מת בצמא או לא נלקח בשבי, או לא מוטל מת - גוסס הוא בוודאי.
דיין מספר לבן גוריון:
"נסענו מא טור לשרם א שייך ברכב היום. אני אומר לך שהחוצפה של יהודים עוברת כל גבול. צריך היה להגיע פייפר על מנת לקחת אותנו והוא לא בא. מה עשינו? לקחנו שתי מכוניות אזרחיות של ערבים וקומנדקר אחד ואני, עוזי ועוד אחד נסענו 100 קילומטר מא טור לשרם א שייך. הנסיעה ארכה שעתיים. יש שם כביש אספלט, אבל מה היינו עושים לו 50 מצרים היו מקיפים אותנו."את זה אומר דיין לבן גוריון ב-5 בנובמבר, בשעה תשע בערב, כאשר הוא מדווח לו שזהו, המלחמה נגמרה, שארם א שייך בידינו וכך כל המדבר הנורא.
מדוע מתחטא הנער בפני רבו, שעה שהם מושכים איש בחוטי משנהו?
רגעים אחדים קודם לכן בן גוריון מדגיש את החובה להעמיק השליטה בסיני,
דיין מבטא דאגה מן הצורך להתפרס על כל השטח ואז, בתשובה לבן גוריון האומר לו, "אל תפחד," עונה דיין:
"אני עושה רושם של פחדן?"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה