בעוד חמישים שנה יספר על כך תופר בגדי המלך, בגאווה:
הלוא גם בנובל השלום הוא זכה.
שלושה חצים על קופסת סיגריות קטנה - נורו במשיכת עט אחת - אל ליבם של מאות ההרוגים והפצועים - צעירים שברובם לא הגיעו לגיל עשרים. משפחות שקפאו בזמן.
היו ואינם.
על קופסת סיגריות הקימו להם אנדרטה.
גם צל"שים חולקו לציין את גבורת הרושמים חיי אדם, לכאן או לשם.
אשרי הגפרור שהוצת והושלך בנונשלנטיות אל המאפרה.
הידד ויקר ליד שבלי לרעוד כלל, הדליקה להבה.
כך:
"תוכנית מבצע קדש - על גבי קופסת סיגריות 08/10/2006
( מס' מילים - 860, מס' כתבה בארכיון הארץ - 1299633) מתוך חלק חדשות מאת מלמן יוסי
"יום קודם הציג לנו בן גוריון עשר שאלות", סיפר שמעון פרס, "הוא לא רצה שנצטייר כחרב להשכיר. הוא היה מוכן שנתאם את לוח הזמנים שלנו עם הצרפתים והאנגלים אבל לא היה מוכן שנהיה משתפי פעולה שלהם, ולכן הוא היסס אם להסכים על המבצע ורצה מאתנו תשובות לשאלות שונות באשר להתנהלות הפעולה. דיין ואני חזרנו מהווילה לבית המלון ובן גוריון נשאר לישון שם. כל הלילה דיין ואני הכנו את עצמנו ודנו איך לענות לשאלות כי לא ידענו מה יחליט בן גוריון - האם יאשר את המבצע. כשחזרנו לווילה נפגשנו עם בן גוריון, רצינו להראות לו את..."כל עוד נולדים ומגודלים אנשים כגפרורים, יימצא להם שימוש ויימצאו המשתמשים.
כל עוד חמישים שנה לאחר מעשה איוולת, יתגאה המטעה בטעויותיו: בווילה בצרפת ייסדתי מזרח תיכון חדש - ואיש לא ימחה בידו, איש לא יאמר, שהיה מיותר, כל המוות הנורא הזה של התמימים היה מיותר, קורע לב, רצח!
כל עוד העם לא יאמר זאת במפורש - יוסיפו האהודים והחלוצים והפורצים
לשחק בגפרורים.
קוראים אליו:
תראה אבא, סבא תראה איזה מזרח תיכון חדש!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה