הימים נספרים בספירה אחרת. בספֵרות אחרות.
אתמול ביקרה אצלי נכדתי בת השנתיים וחצי ובערב דיברתי עם נכדתי בת השלוש עשרה וחצי.
בין פערי הגילים האלה, אני יכולה רק להשתחוות ולבקש סליחה.
על מה אני!צריכה לבקש סליחה?
כביכול, הידיים שלי נקיות.
מרגישה אחראית לכך שלא חשבתי' לפני שילדתי את הילדים' לאיזה עולם אני יולדת אותם.
שכמוני, בתום לב, הביאו לעולם את הנכדות.
זה לא אומר שעשיתי טעות, כי יצאו באמת יצורים נפלאים, כמו שכל אם תגיד.
אצלי ודאי יש סיבות טובות, מבחינת האיכויות.
עדיין, דווקא משום כך, מגיע להם עולם אחר.
ממרום התצפית שלי אני רואה שכל החיים שלי נוהלו בעצם לא על ידי קורינה - שאמרה שהיא גברת לגורלה, וכך חייתי ואני חיה, בגבולות אורך השרשרת...
כי הנה חבורה של בנים, אלימים, חולי נפש, לדעתי – מטורפים, כפי שאמר לי יעקב שרת - משתלטים דור אחרי דור על העולם והם משחקים את משחקי המלחמה שלהם באטימות מוחלטת, מתוך ראיית האנשים ככלי להגשמת מטרות פנאטיות מטורפות שלהם - שאינן המטרות שלי, שאינן המטרות של אף אדם שפוי.
איש לא נקי מכך. איש לא חדל מכך.
ישנן ארצות שכבר לא נלחמות בנשק.
אמרתי לנכדתי בת השלוש עשרה.
לאחר שאמרה, "העולם לא יכול בלי מלחמות וכך החיים".
ועם הקטנה ישבנו בעשר בבוקר בגן משחקים על גבעה מדושאת.
הכביש, בקו אוויר, בקושי חמש מאות מטרים מאיתנו ולא שמעו אותו. בתים ועצים הסתירו. ילדי השכונה ישנו בבתיהם או שבילו חופשה בארצות אחרות.
האוויר היה נקי. שלווה, מחוץ לעולם ההתרחשויות. הפוגה.
אני קמה בבוקר ואומרת לעצמי, הרי זה מה שהם רוצים, להחזיק אותך מרותקת לעיתונות שהייתה לרכב הסעה אל ההרוג והאירוע הנורא הבא. הפני גב. התמרדי כך!
אני קמה והולכת למחשב, מעכבת את המרד לדקה, שאראה עד איפה הפגיזו היום – והדקות מתארכות לשעה.
בידיעות אחרונות יודעים חצי דקה מוקדם יותר, מי נהרג היום.
נדהמתי לראות שבעיתונות לא הזכירו את ההפגנה.
רק איריס כתבה בבלוג שלה.
אני רוצה להתמקד בהשלמת הספר, שאכן יראה אור באוקטובר.
האם נהיה אז בהפוגה?
************
רשימה זו ערוכה על פי שיחה שהקלטתי זה עתה בבלוג הרדיו כאן.
מחר אדבר, על נסראללה ואדגר אלן פה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה