מוקדש לשרי השפטים
שמחה רבה, שמחה רבה
היום לי לא תפרו פצצה!
תפרו לי בגד בלי כיסים
כי אין כסף לאגוזים.
הו יא יאסין, הו יאסין, אתה שבחיק אללה מצאת שיכון, איך עשו ממך, בכזאת אפליה, עסקת חבילה ולא עסקת טיעון?
מתוק מתקת לנו ארץ מאורגנת לפשיעה, והראייה: לא במסכנות יאכלו המלבינים ברבים שקלים ופנים.
ברוכה את קופת הצדקה, חבויה הרחק מהישג ידיי
כי רחום הראיס,
את הכסף הזיז
לפריז.
אכלנו סרפד ושבענו חלאה עד שלא ידענו להבדיל, בין כרסו של האב ולבין מופזיעלוןאיתם יוצא חלציו,
ואמרנו ישתבחו ותשתבח גם ליבנת אם האומנים הישרים
במידה הנכונה.
הלילה הזה כל העולם מחכה, שמא ג'אד-סבא עראפת יפסיק לזמזם
.וענו הללויה-אדון-עולם רבבות שפחות-זנות,
ורומני עם סיני גם, ריקוד חסידי על ברכיהם רקדו,
לסרסור תוצרת הארץ זקוף קומה שרו בצהלה: "וטהר לבנו לעובדך."
הו, יא יאסין, הו יאסין הנביא, ת'על הון ושתה יא קדושי, זה לא יין בכוס, זה רק דם אחיי שהשהדת לרוב.
פקח עיניים סב הכבשים והכזבים, כי הנה הניצנים.
עת מזוז הגיע, עת מזוז.
הכל בעתו נוצר, לך לפגז שלום, בוא בשלום פגז.
תודה סבא אריק, תודה, שהבאת אותנו אל-ארץ זבה:
ארץ שרצים ורשעה, ארץ עצי זית עקורים שהושבו למכורה
נטועים לכל אורך כבישי ישראל הנושנה, הו ארץ לא-תחסר כל בושה,
ארץ אשר אנשיה אבנים וברזליה מלוכדים
שמרי על חתן הדמים עורם-הבלהה,
הללי, הללויה.
כולם יחד, בלחשושים: "עת מזוז הגיע, עת מזוז."
ברוך אתה נתניהו, אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על ביעור שבעים.
רעבים לך נקדש ונרחץ, מונוקולטורה של יבלית במלח יחץ לנו יח"צנך,
ואת האפיקומן יחביא החמודון
לילד אביון
מסביון.
כולם יחד, בלחשושים: "עת מזוז הגיע, עת מזוז!"
ברוך אתה בוש מלך העולם, אשר בחר בנו מכל עם ובגעגועיו כי רבים בא לבגדד לבל נשאר לרגע לבד.
כי בנו בחרת ואותנו קידשת מכל העמים, בשמחה ובששון הנחלתנו למתנחלים, ברוך אתה וארורים המרחמים.
ברוך אתה ראנטיסי בורא מאורי האש בגלגלים שרופים המבדיל לנער ואישה בין חיים לבין חגורת חבלה. בורא וברוא כלא-היה.
שהחינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.
עבדים היינו, עתה בני חורין.
הא לחמא עניא די זללו אבהתנא בארעא דיזראל.
הדא לחמא כיפי די אכלו אבאנא בארד פלסטין. כולם ביחד, בקול רך:
מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות?
שבכל הלילות אנו אוכלין פיגועים ונקודתיים, הלילה הזה כולו מצע
שהציעה הממשלה
לנרדמים.
שבכל הלילות רובנו אוכלין לחם יבש, הלילה הזה כולו על האש -
למען נזכור את אשר עשו אבותינו, בנינו, אחינו, האהובים
מי מי יקום דמם.
שבכל הלילות אין אנו מבדילין בין דם לדם, כדור ואלה אחת לכולם, הלילה הזה לא איכפת ולהד"ם.
שבכל הלילות אנו אוכלין בין יושבין ליד קיר הרוס ובין מסובין בבית קפה שרוף -
הלילה הזה
כל העולם,
גשר צר.
כולם ביחד מספרים זה לזה בלי להקשיב אחד לשני:
עבדים הייתם, ועכשיו אתה רוצים להוציא אותנו מכאן אבל היד שלנו יותר חזקה,
הזרוע שלנו הכי נטויה ואפילו כולנו חכמים, כולנו גיבורים ולא מפחדים, חכם רשע תם ושאינו יודע לשאול יודעים שאין ברירה אלא להרוג בלי לחמול.
שרים:
וכל המרבה, הרי זה משובח! לא די ולא דיינו! לא די ולא דיינו!
שותים כוס חמישים ושש ונעמדים לשיר, גב אל גב:
לאן יובילו הדרכים?
היכן אחי, אחוי, חיי?
בשיר של שונאי שונאי
אסור לשאול יותר מדי.
כולם יחד:
הניצנים נראו בארץ?
אז מה?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה