כשבני היה בן שמונה, הוא הגיע יום אחד מבית הספר עם סיפור שאני נזכרת בו מאז לעתים קרובות, במיוחד עם קריאת עיתונים.
"מה קרה?"
מסתבר שפתאום נפלו לו המכנסיים.
"מה עשית?"
"הורדתי מהר את הסוודר שלי, גילגלתי אותו, וזרקתי אותו הכי רחוק שיכולתי. כשכולם הסתכלו לשם, הרמתי מהר את המכנסיים."
במרוצת השנים התחוור לי יותר ויותר שזו השיטה שבה פוליטיקאים מנהלים מדינות ומדיניות.
הרבה אחרי שכרונולוגית מלאו להם שמונה שנים.
ובאשר לתמימות, הרי שמתלווה כאן הפרשנות של פיקאסו:
"האדם הקדמון צייר נאיבי, על קיר מערה, מפני שלא ידע יותר טוב. האמן המודרני מצייר נאיבי, מפני שהוא יודע יותר טוב."
כך גם סגן פקיד או סגן קצין. יצירתיים כמו פיקסו, בוגרים כמו ילד בן שמונה בכיתת מחוננים.
אלא שבניגוד לילד, על הנאיבי-שיודע-יותר-טוב מוטלת החובה לטפל ב??אמת בעמימות.
עמימות? קטן עלינו. הכי-טוב, הסחה.
מהו פסטיבל ואנונו, אם לא משל, שלא מחדש לנו שום דבר - מה שהיה הלא הוא שהווה.
ישבו להם הסנהדרין וחשבו, "מה יהיה עכשיו? אנה נסתיר פנינו?"
אני יודעת, כי הייתי שם. לא צילמתי, אבל הייתי שם כשם שאני כאן ומכאן, ולא מהיום.
טיכסו עצה החכמים והתלבטו, עד שקם אחרון הפקידים, ואולי הייתה זו הפקידה הממונה על הכנת תה ממים לא מזוקקים (לא אני, לא אני - אנכי הייתי שם רואה ובלתי נראית להם, כמו כולנו. אם עוד לא שמתם לב לכך).
שאלה, "סוכר או סוכרזית? ולמה שלא ניתן עליו הגבלות כאלה שכל העולם יגעש, נזרוק עליו את הסוודר... ישמע כל העולם מפינו - במיוחד בתי המשפט ושר המשפטים והיועץ והעיתונאים שנאיבים אבל לא תמימים, בולעים כל פתיון מתחת לפנס - ישמעו שהאיש מסוכן, ואז כבר כולם יעסקו וידושו ויתווכחו ויריבו ויביטו בעניבה של ואנונו, ובשמלות של כוהני הדת - ואיש לא ישים לב למוצנע ברשימה של עיתונאי אחד עז מצח, ומצוטט בתוך התיבה אצל קורינה ב"רשימות".
וגם לא נצטרך להרים את המכנסיים, לא אתם, ולא אני."
ציחקקו הנלבבים, ליטפו את הנלבבת ואמרו בקול אחד:
"כזה ראה וקדש! קדוש! קדוש! קדוש הוא לנו הביטחון של המדינה. כיפק הי! כיפק הי!"
היה או לא היה.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
"...בנוסף להיבטים הבטחוניים של קיום הכור בדימונה, ישנן מגוון שאלות העולות לגבי אופן פעילותו. כור בן 40 נחשב בסטנדרטים בינלאומיים לכור מיושן, שיש לסגור אותו. הכור בדימונה עבר כמה פעולות השבחה, אך גם אלה לא הצליחו לפתור את בעיותיו הבסיסיות. מכיוון שישראל נמצאת היום במקום השני בעולם מבחינת כמות הפלוטוניום יחסית לגודל הטריטוריה, קיים חשש שגם תקלות קטנות יביאו נזק שתוצאותיו הרות אסון. מהוועדה לאנרגיה אטומית נמסר כי היא דוחה את כל הטענות על בעיות בטיחות בכור ומציינת כי רמת הבטיחות בו גבוהה ביותר, לפי כל הסטנדרטים הבינלאומיים..."
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה