סופרת  מוציאה לאור  הופכת עולמות

הכרות עם גיבורות "נופי הנפש", פגישה עם "סודות", שיחות על טעם החיים "בארץ לא ידעתי/רומן רב-קולי"וגם "מי ראה את מיקי"?

יום שלישי, 26 באפריל 2011


האם זאת הסיבה שבגללה התקשורת שותקת בעניין הנחשד באונס שבקהילתה?

פורסם ביום שלישי, 26 אפריל, 2011, 19:31 כתבה קורינה למדור ג. הופכת עולמות, האזרחית ק. יחוטה
הנה כי העין השביעית מעלה מנבכי ארכיביה כתבה רצופה ראיונות עם עיתונאים מעשנים.
לא סיגריות. סמים.
התמונה המצטיירת ברשימה מ-2005 – האם היא דעכה ב-2011?
האם החשש לשמה הטוב של התקשורת – ושם טוב הוא לא פרי מעשים אלא הסתרת המגונים שבהם – הוא שחוסם את התקשורת או מכה אותה בהלם במקרה זה, עליו כתבתי אתמול ושלשומים?
הכתבה מציירת תמונה קשה.
כלבי השמירה של הדמוקרטיה, מה היה לכם?
אולי זה הזמן לנקות אורוות? להפוך אבן על אבן? אולי מקרה זה …
ואולי לא. מה שהיה הוא שיהיה. התקווה עברה דירה לקול העם, שנשמע כיום על פני הבלוגוספירה.
צו ההשתקה שהוציא בית המשפט במקרה בו עיתונאי נחשד לכאורה שנטל סמים ופעל באלימות כלפי קולגה -
צו זה אפשר שומר על תיבת פנדורה כמתואר בכתבה של העין השביעית – בימת תקשורת היא עצמה.
שהמרואינים בה מסרבים להזדהות וגם יש מי שדואג בה שמא הכביסה המלוכלכת תיחשף ברבים.
כעת חובת ההוכחה על העיתונות: להראות  שבהתמודדות עם חשד לעוולה פלילית לא גבר פחד החשיפה של תופעת עישון הסמים של מי מהעיתונאים.
אותם סמים שמככבים מאחורי הקלעים של עילת התלונה נגד העיתונאי האחד.
אחרת עלול להתברר כי לא הדאגה לאיש "משלנו" היא שמזינה את שתיקת התקשורת.
עלול להיוודע שבסופו של יום, הדאגה של איש לשם עצמו ולשם המקצוע היא שמרפה ידיים.
לכולנו עקב אכילס
איש אינו מושלם, אפילו מובאראק או אסאד לא צלחו את המעבר למדרגת אל.
אפשר לקחת חזרה. את הכבוד, את האמת, את היושרה.
תהליך כואב. נכון.
ועם זאת, סם חיים. מזכך.
פוקח עיניים. כי מה הוא העישון הזה לעומת הרעות הנוראות שהעולם משופע בהם, עליהן על התקשורת בלי משוא פנים להתריע?

ובמחשבה שניה, לאחר שנחתי על זה קצת: אכן נורא הדבר שיש א/נשי תקשורת נוטלים סמים.
זו לא רק פגיעה בבריאות האישית, במבנה האישיות, במוח – זמנית או מצטברת.
זו בהחלט פגיעה מזיקה בשיקול הדעת שהמקצוע מחייב ומכאן לא רחוקה הדרך לפגיעה במי מהקולגות שרחוקים מכך, בשם הטוב של המקצוע, באמינות.
המקצוע קשה, מלחיץ?
קשה יותר ממקצועות הרפואה עצמה? מעבודה עם ניצולי שואה, חולים סופניים, ילדים בסיכון, נפגעות ונפגעי אלימות על רקע מין?
בנו גם לכם קבוצות תמיכה, מסגרות לאנחת רווחה, שמחות קטנות שמנעימות.
או החליפו מקצוע, עברו לתחום שבו אינכם חלק מגילדה ועלולים להפיל אותה.
הליברמנים מחכים בפינה.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה