האם זאת הסיבה שבגללה התקשורת שותקת בעניין הנחשד באונס שבקהילתה?

פורסם ביום שלישי, 26 אפריל, 2011, 19:31 כתבה קורינה למדור ג. הופכת עולמות, האזרחית ק. יחוטה

הנה כי העין השביעית מעלה מנבכי ארכיביה כתבה רצופה ראיונות עם עיתונאים מעשנים.
לא סיגריות. סמים.
התמונה המצטיירת ברשימה מ-2005 – האם היא דעכה ב-2011?
האם החשש לשמה הטוב של התקשורת – ושם טוב הוא לא פרי מעשים אלא הסתרת המגונים שבהם – הוא שחוסם את התקשורת או מכה אותה בהלם במקרה זה, עליו כתבתי אתמול ושלשומים?
הכתבה מציירת תמונה קשה.
כלבי השמירה של הדמוקרטיה, מה היה לכם?
אולי זה הזמן לנקות אורוות? להפוך אבן על אבן? אולי מקרה זה …
ואולי לא. מה שהיה הוא שיהיה. התקווה עברה דירה לקול העם, שנשמע כיום על פני הבלוגוספירה.
צו ההשתקה שהוציא בית המשפט במקרה בו עיתונאי נחשד לכאורה שנטל סמים ופעל באלימות כלפי קולגה -
צו זה אפשר שומר על תיבת פנדורה כמתואר בכתבה של העין השביעית – בימת תקשורת היא עצמה.
שהמרואינים בה מסרבים להזדהות וגם יש מי שדואג בה שמא הכביסה המלוכלכת תיחשף ברבים.
כעת חובת ההוכחה על העיתונות: להראות  שבהתמודדות עם חשד לעוולה פלילית לא גבר פחד החשיפה של תופעת עישון הסמים של מי מהעיתונאים.
אותם סמים שמככבים מאחורי הקלעים של עילת התלונה נגד העיתונאי האחד.
אחרת עלול להתברר כי לא הדאגה לאיש "משלנו" היא שמזינה את שתיקת התקשורת.
עלול להיוודע שבסופו של יום, הדאגה של איש לשם עצמו ולשם המקצוע היא שמרפה ידיים.
לכולנו עקב אכילס
איש אינו מושלם, אפילו מובאראק או אסאד לא צלחו את המעבר למדרגת אל.
אפשר לקחת חזרה. את הכבוד, את האמת, את היושרה.
תהליך כואב. נכון.
ועם זאת, סם חיים. מזכך.
פוקח עיניים. כי מה הוא העישון הזה לעומת הרעות הנוראות שהעולם משופע בהם, עליהן על התקשורת בלי משוא פנים להתריע?

ובמחשבה שניה, לאחר שנחתי על זה קצת: אכן נורא הדבר שיש א/נשי תקשורת נוטלים סמים.
זו לא רק פגיעה בבריאות האישית, במבנה האישיות, במוח – זמנית או מצטברת.
זו בהחלט פגיעה מזיקה בשיקול הדעת שהמקצוע מחייב ומכאן לא רחוקה הדרך לפגיעה במי מהקולגות שרחוקים מכך, בשם הטוב של המקצוע, באמינות.
המקצוע קשה, מלחיץ?
קשה יותר ממקצועות הרפואה עצמה? מעבודה עם ניצולי שואה, חולים סופניים, ילדים בסיכון, נפגעות ונפגעי אלימות על רקע מין?
בנו גם לכם קבוצות תמיכה, מסגרות לאנחת רווחה, שמחות קטנות שמנעימות.
או החליפו מקצוע, עברו לתחום שבו אינכם חלק מגילדה ועלולים להפיל אותה.
הליברמנים מחכים בפינה.

העיקר הבריאות. שתקי. שתקי.

קשה לי להאמין שעיתונאי העוסק בנושאי בריאות יבצע אונס. זה לא בריא.

פורסם ביום שני, 25 אפריל, 2011, 16:34 כתבה קורינה למדור ג. הופכת עולמות, סאטירה

אלה הלחישות הרמות שאני קוראת מכל אתר (כמעט) בימים אלה.

חיפשתי במוסף הבריאות של הארץ. לא כלום.

אפילו לא דרישה להסרת צו איסור, או ציון, רמז.

אז זה בטח לא נכון.

ומה קורה בידיעות אחרונות, במעריב, בישראל שלנו? מישהי יודעת? מישהו?

זה לא סימן שהגילדה שומרת על  שוליותיה, ההפך: השתיקה מעידה כאלף מלים: לא היו דברים מעולם. עובדה.

שתיקה עברית טהורה, גזעית לאללה.

הבלוגריות? נו, מה אתה מצפה מהן. כולן פמיניסטיות, זותומרת כלומניקיות כאלה שרק מחפשות את הגברים הכי בריאים כדי להחליא אותנו.

קחו למשל את יולי כהן. מה היא מביאה לנו ראייה רחוקה כל כך כמו בלוג באנגלית של אחד ריצ'רד סילברסטיין. זה גבר זה? ועוד באנגלית, שלא נבין. שתצטט עד מחר, מי שם על התרגום המפוברק שלה.

אז כדי להביא דברים על תיקונם, החלטתי לתרגם לכם את האנגלית של המתקן, כולל תמונה בעניבה של הנושא הנידון.

Israeli TV Reporter Accused of Rape, Alleged Crime and Identity Under Gag…Till Now

שדרן  טלויזיה מואשם באונס, הפשע לכאורה והזהות  תחת צו איסור פרסום… עד לעכשיו.

 

Yoav Even: the eyes of a stone-cold rapist?

שימו לב לכותרת התמונה שכולה מכפישה: יואב אבן: עיניים של אנס קר כאבן?

לא אכנס לפרטים, שכבר השתזרעו בכל הבלוגוספרה הישראלית, והנה עכשיו זה יגיע גם לניו-יורק טיימס בזכות מר סילברסטיין. לדעתי, טוב יעשה בית המשפט אם יסיר את צו האיסור הגורף כדי לאפשר למוכפש לכאורה לנקות את שמו לכאורה בגו זקוף ובעיניים נקיות, למען בריאותו ובריאות מעל למחצית עם ישראל שכבר לא יודעות את נפשן. או, לחלופין, שידרוש ממשלת ארצות הברית את הסגרת הסילברסטיין. או להוציא לו צו איסור כניסה לארץ. בפחות מזה אין להסתפק.

The charges and his identity are under gag order in Israel, yet another example of abuse of a system of government secrecy to protect the powerful.  For Even is a member of the media elite, entitled to a powerful attorney who has the connections necessary to persuade a judge to seal the case under gag.

"האשמות והזהות שלו הם תחת צו איסור פרסום בישראל – עוד דוגמא לניצול שיטת ההסתדדות השלטונית שנועדה להגן על בעלי העוצמה. שכן אבן הוא חבר באליטה התקשורתית, שיכול להיעזר בעורך דין רב עוצמה ובעל הקשרים הנחוצים כדי לשכנע  שופט לנעול את המקרה מאחורי צו איסור פרסום.

What gives Even the right to hide from the charges against him?  Even former Israeli president Moshe Katzav had to face charges of rape for which he was eventually convicted in the full light of day.  Why should anyone suspected of a major violent crime deserve such a shield from public scrutiny?  The very notion offends me.  So let me be the first to report that Yoav Even is charged with rape.  If you’re an Israeli you should know this.  You deserve to know this.  If a powerful man is suspected of engaging in criminal behavior against women he should face the music and not hide behind a gag.

מה מעניק לאבן את הזכות להסתיר פניו מהאשמות (לכאורה – ק.ה.)  נגדו? אפילו הנשיא לשעבר משה קצב נאלץ לעמוד בפני האשמות אונס, עליהם הוא בסופו של דבר נמצא אשם לאור היום. מדוע יהיה מישהו הנחשד בפשע אלים (לכאורה – ק.ה.) זכאי להסתר מעין הציבור? עצם הרעיון מעליב אותי. אז תנו לי להיות הראשון שמדווח כי יואב אבן מואשם באונס. אם את/ה ישראלי/ת – ראוי שתדע/י זאת. זכותך לדעת זאת. אם אדם בעל עוצמה נחשד בפעילות פושעת כלפי נשים – הוא צריך להיחשף, לא להתחבא מאחורי צו איסור פרסום.

וכן הלאה, וכן הלאה. משפט שדה קטן עליו.

תנו לו להגן על עצמו. מה ההתנפלות הזו?

ועדיף, בהחלט עדיף, מאחורי דלתיים סגורות.

כי אם חלילה יש ולו קמצוץ של אמת בהאשמות (לכאורה – ק.ה.) הנוראות משאת האלה – שכל כך נדירות במקומותינו, אצבעות יד אחת רבות מהכילן  – עוד עלולה חלילה כל רחל שרה רבקה ולאה לקפוץ ב"גם אני! גם אני!"

ואז, אנא אנו באות?

לכיכר הבלוגוספרה?

רק זה חסר לנו.  אם אלף בלוגריות תצאנה כך בעד האיסור, העולם יתהפך.