באתר "רשימות" רעש ומבולקה, התרגשת גדולה.

והיא ההוכחה שלא צריך יותר משלושה כדי להפוך מקום רגוע בין לילה לרדוף צונאמי של האשמות ופריעת יצר.

עידן חדש. כל הדחיות שדחיתי שנים על שנים עומדות גדורות בפניי.

עד שאמצא מעצב, אנסה ידי כאן בבלוגר, אולי הפעם, אולי הפעם אתפנה להעביר.

שש מאות וחמישים רשימות!

אבל הוצאתי בספר הבלוג מאתיים וחמישים רשומות. חשובות. הצלתי מן הטביעה.
זולפת מלודרמטיות מן האירוניה? 
בצל או דמעת צער?

אעביר לכאן בעיקר את הרשומות שאינן בספר, שנכתבו לאחר שראה אור.

את וורדפרס בדקתי היום, באתר שניסיתי בו את ידי לפני שנתיים - ולא נמצא לי אורך הרוח לפענח את המבוכים.

 

נחבאת כאן ביער המלים שאיש לא יגיע אליהן כל כך במהרה, מתרחקת מן הרעש. 
זמן טוב לחשבון נפש.

דרך חדשה. רק העצב ישן כשהיה, פרידה אחר פרידה.

מה יהיה על החלום שלי להקים קורת גג אחת לכל הבלוגים והאתרים שפזורים באי-שמים הבלוגוספרים?

צריך זמן לכך, זמן שנגזל מן הכתיבה שרוצה להקדיש לספר התשיעי, לסרטים.

להחלמה המיוחלת.