שלטים ענקיים תלו שם:
יחי השלום!
הלאה המלחמה!
מצטטת מן הזיכרון.
באותה שעה הודיע השדרן ברדיו, בקולו המהוקצע, על ילדים ומחבלים פלסתינאים וחייל ישראלי, שנהרגים בעזה.
מוזר.
בעוד התקשורת והבלוגוספרה כיורה רותחת נגד השרים והנשיאים והח"כים והחוקים - הצרצר קורא בראשי:
תגידי, למה נלחמים?
איך זה יכול להיות שהאנושות המפוארת הזו, שיודעת לטוס לירחים ולהציץ ליקומים ולסודות הגנום והגוף, איך זה שכמו עצם זנב מיותרת כעת לחלוטין, נותר ודבק זנב הלוחמנות?
זו השאלה שהעליתי אתמול, ברכבת, באוזני חייל צעיר שפיענח לי בהרף עין את סודות המסרטה.
את הסוד הזה לא ידע לפענח בתשובה שתשמח אותי. ברור לו, כשם שברור לכל איש ואישה על פני כדור הארץ שמה שהיה - הוא שיהיה.
את מזג האוויר אפשר בהחלט לשנות, גם לרעה, גם בזכות תעשיית הנשק ויישומה הקטסטרופלי - הכל ניתן לשנות, כל אדם יגיד לך זאת באמונה שלימה.
הכל ניתן לשנות - מלבד יצר המלחמה.
הגיוני?
יחי השלום!
הלאה המלחמה!
מצטטת מן הזיכרון.
באותה שעה הודיע השדרן ברדיו, בקולו המהוקצע, על ילדים ומחבלים פלסתינאים וחייל ישראלי, שנהרגים בעזה.
מוזר.
בעוד התקשורת והבלוגוספרה כיורה רותחת נגד השרים והנשיאים והח"כים והחוקים - הצרצר קורא בראשי:
תגידי, למה נלחמים?
איך זה יכול להיות שהאנושות המפוארת הזו, שיודעת לטוס לירחים ולהציץ ליקומים ולסודות הגנום והגוף, איך זה שכמו עצם זנב מיותרת כעת לחלוטין, נותר ודבק זנב הלוחמנות?
זו השאלה שהעליתי אתמול, ברכבת, באוזני חייל צעיר שפיענח לי בהרף עין את סודות המסרטה.
את הסוד הזה לא ידע לפענח בתשובה שתשמח אותי. ברור לו, כשם שברור לכל איש ואישה על פני כדור הארץ שמה שהיה - הוא שיהיה.
את מזג האוויר אפשר בהחלט לשנות, גם לרעה, גם בזכות תעשיית הנשק ויישומה הקטסטרופלי - הכל ניתן לשנות, כל אדם יגיד לך זאת באמונה שלימה.
הכל ניתן לשנות - מלבד יצר המלחמה.
הגיוני?
גם המגיבים בערלות לב הם קורבנות: קורבנות האיוולת שלהם עצמם ושל השוטפים את מוחם. קורבנות רגשי האשמה שלהם, שאינם יודעים איך להתמודד עמם. הלוא כל אדם נורמלי חש בושה נוראית, חרפה נוראה, על שאין לו הכוח לקום ולומר להנהגה: די! לא עוד! חידלו מן הרוע האדיש. חדלו מן האדישות המרושעת. חדלו מן האנוכיות העיוורת שמסוגלת רק לראות את הפופיק האישי, כמו אין איש מלבדנו בעולם, כמו עדיין אנחנו שרויים בימי האדם הקדמון.
השבמחקבעצם, למה להעליב את האדם הקדמון, הוא ודאי ידע לחבק את הזר, להושיט יד שאינה מודבקת לאבן, ודאי ידע, למען העתיד, להתנצל כששגה - בעוד כאן מנהיגות שמנהיגה את עצמה ודוחפת את מי שמתחתיה, בלי בושה.
אז למה שאזוב הקיר, המשרבט כאן מאחורי הרעלה של כינויים לרוב, לא ינהג אף הוא כארזים החלוצים והפורצים והמאמלרטים, מלשון לאמלל ומה איכפת.
אני מקווה, מאד מקווה, וגם מאמינה שזה הכיוון - הדומינו נופל אחד לאחד, כאן וברשות, האטומים לאט לאט - אם כי צריך ויהי מה למהר, לרוץ! - יקומו לנו חלוצים לשלום והימים האלה ישארו עמם כסיוט מתקופת הבערות..
http://www.notes.co.il/corinna/24568.asp