תגידי, מה תהיי מוכנה לעשות כדי להגן על רכושך?
נאמר, יש לך סוס, והוא בורח ואת צריכה לחזור ולחפש אותו ולשדל שלא יברח, במקל ובגזר ובכל מה שנופל ליד.
כל מה שנופל ליד?
עד כמה תרחיקי?
הלא מדובר ברכוש, לא תרצי לאבד.
אבל אם תדעי שהסוס מסרב לחזור אל האורווה ואל הקש שאת מאכילה אותו, מה תעשי?
תדרשי פיצוי כספי?
שלא תעזי. בית המשפט עוד עלול לחייב אותך על כך שהסוס במצב רע, שהתעללת בו ומיררת את חייו, רחמנא ליצלן, כאילו הוא יצור חי ולא רכוש סתם.
מה תעשי?
דילמה.
בסופו של דבר, לאחר שכל השידולים וההבטחות לא הועילו והסוס שם רועה חופשי, מתקבל על הדעת - ואף אישה לא תשפוט אותך על כך - שפשוט תארגני לך רובה, או אקדח, או סכין ? מכל הבא ליד - ותהרגי את הסוס שאינך יכולה יותר לחרוש בו ולרכב עליו להנאתך.
ככה ייעשה לרכוש אבוד.
באיבחת סכין הוכחת לעצמך ולעולם שיקרה מה שיקרה ? את בעלת הדבר.
או, נגיד ? ספר.
ראית בחנות. קנית. את בעלת הספר בדין ועם קבלה.
משהו על אונס ורצח שיטתי של גברים בידי נשים מזה אלפי שנים, והכל "בגלל שהגבר בתרבות שלנו נחשב לרכוש האישה ועל רכוש חובה לשמור אם הוא שלך; ואם אינו שלך, ואת בוייטנם או בסרביה ודומותיהן - חובה עלייך לאנוס ולרצוח ולהשחית את הגברים-רכושן פיזית ונפשית. זה בתרבות ובהיסטוריה. חובה לשנות."
Brownmiller אחד כתב.
גם כן ספר!
מה תעשי?
זכותך, אדונית יקרה, לזרוק לאשפה, להבעיר בו מדורה. זכותך.
את בעלת הספר.
אפילו שהספר צייתן ומוכן לשבת בשקט על המדף.
את יודעת עמוק בלבך שהוא מסוכן, מרגיז, מעורר בך רוע, הופך אותך לאלימה.
אין ברירה אלא לחסל.
ואפילו אם הספר לא שלך, והוא ספר טוב. עוד יותר אפילו.
למה שאחרים ייהנו ממנו? לא יהיה כדבר הזה במקומותינו, במוסכמותינו, במורשת ההיסטורית.
או נגיד גבר. איש.
זה באמת בימינו ירד לגמרי מהפסים, כבר לא יודע את מקומו.
שוכח שאת בעלתו.
והלא כתוב בתנ"ך, ובחוק הביטוח הלאומי ובכל עיתון ואתר, עד היום ולעולמי עד:
"האיש שלה."
"בעלתו".
א. כמות שהופכת לאיכות.
תפוז: 14 פעמים מוצא האתר החמוץ לנכון לציין את המלה "בעלתו", שלא נשכח.
כאילו שאפשר לשכוח.
נענע: 11 פעמים "בעלת", "בעלתו". בתוך פחות מחמש פסקאות.
הארץ: 11 פעמים "בעלתו". מתוכן, יצויין לרעת הנלבבים, פעם אחת נרשם "בעלתו-בנפרד".
מאידך, זה דווקא יפה. מדגיש את חומרת המצב. איך אפשר להיות בעלת רכוש ובנפרד ממנו. הרי זה מטריף את הדעת!
מעריב: 8 פעמים "בעלתו." בתוך שלש פסקאות. לא רע.
ערוץ 1 ? מבט לחדשות: 7 פעמים "בעלתו". בתוך שורות אחדות.
Ynet: פעמים 5 "בעלתו".
מוזר, דווקא זה העיתון להמונים כותב איזה שש פעמים "האישה". מה, לא יכלו לכתוב, 'תושבת נתניה ירתה באיש-שלה'? תכף יתחילו להאשים את כל הנשים! לגברים יש לפחות חמישים אחוז אחריות לאלימות! לוקח 2 לטנגו! אז היא שלפה ראשונה. כל הכבוד לה!
לכי תדעי, או שאתר Ynetמשחק אותה "נאור" או שפשוט לא מכבירים שם במובן מאליו.
ב. תיאור המעשה.
כולם מסכימים:
"מת מפצעיו האיש שנורה בידי בעלתו."
"נפצע אנושות מירי בעלתו."
"המתינה לו בנימוס ליד דלת ביתו."
ארגוני הגברים ודאי יקימו צעקה ויטענו להד"ם. "נרצח!"
אז מה. הכלבים נובחים ושיירת הנשים עוברת.
ג. הסיבה.
הארץ: בין השניים התפתח ריב, בעקבותיו יצא האיש מהדירה אל הכניסה לבנין ואז ירתה בו הבעלה.
תפוז: ככל הנראה רצתה הבעלה להשיב אליה את האיש-שלה. ירתה לאחר שהוא דחה את בקשותיה לשוב אליה.
נענע: הבעלה ירתה באיש לאחר שהוא דחה את בקשותיה לשוב אליה.
מעריב: הגבר סרב לחזור, הבעלה ירתה בו והרגה אותו.
Ynet: לאחר שליוותה אותו (באבירות) אל ביתו, פרץ ביניהם ויכוח שבסופו ירתה בו ונמלטה. (העיתון לא מפרט מה היה קודם - הירייה, או סוף הוויכוח).
אדונית יקרה, אין לך מה לחשוש. כל החיים לפנייך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה