על גבול הסאטירה: מראות כפולות, אמורנה לי - מי אני?

האם קהו עיניי? אני מתבוננת בכן, בזו כמו בזו, ולא רואה.

אבדו פניי.



את האחת מראה לי אותי!יורה במפגין נגד החומה. אני? מאיפה יש לי רובה? הלא באימונים קלעתי תמיד מחוץ למטרה, שנראתה לי כמו לב פועם של אדם חי.



שאני ציוויתי על חולה הכליות שבדרך לדיאליזה לשבת בבוץ, וחזרתי וציוויתי ארבע שעות בכיף?



אללי. הלא אני זאת שבבוץ.

ראי אותי, כאן, מביטה לך בעיניים. "בלעדיך אין לי מטרה", כדבר השיר האווילי.

לא גוש שלום, לא גוש שלום, גוש בכי ואימה. גרוני ניחר. שמי נשדד. פניי אינן.

שאני אמרתי, "תן את הכסף ואת החיים תן!" אני? אני?

אני לא שודדת, לא פיראטית, לא רובין הוד, לא הורגת חתולים אפילו.

כת השטן זה לא כאן במראה.



דבריי הוצאו מהקשרם. "ג'וקים מסוממים?"

יוסי שריד טפל עליי.

"גנים?" טעות דפוס, אי הבנה.

דיברתי על גינה, גינות, גן, גנים, גני ילדים, ילד בן שש נהרג היום בקליעה ישירה מאווירון קח אותנו למרום, אתמול באוטו מתפוצץ בגיהנם, שטן, שטני, כת הרובה, במראה.



איך אפשר לטפול עליי, החרדה המאמינה, כאילו שאמרתי "ההשפעות האסטרולוגיות על הערבים שונות מאלה שעל המערביים. יש מחקר כזה."

נו, באמת, מה אני, עכו"ם? עקום הראי, לא אני...



שאני אמרתי, "טבח יהודים טבוע אצלם בדם. זאת הסיבה שאסור להפנות להם את הגב"?!

דבריי הוצאו מהקשרם. אני גיניתי את האנטישמים ימח-שמם.

דווקא אפנה גב. אסתכל במראה השנייה.



Jews are like warts on a man?s body. Ideally, a man should learn to live with them. But when the warts grow so big that they darken the man?s eyesight, or prevent him from speaking or using his hands and legs and the man decides to have the warts removed, it?s too late because these cancer cells have by that time spread throughout his body, and in a short time the man will die.



מראה שניה, מראה שניה, אמרי נא לי. מי? אני?



תרגמי תרגמי.

היהודים הם צרעת, ספחת. המקוללים להיות נודד נצחי בשל רצח אדוננו לפני אלפיים שנה. אין להם תקנה, חובה להסיר, לסלק, לפני שהסרטן מתפשט ותבוא עלינו כלייה.



"...And the traditions of anti-Semitism date back further than that. In the nineteenth century, the Jewish community of Bucovina, Romania - which had grown peacefully along with the province - was subjected to the Calimachi Code of 1816, in Iasi, Moldavia, which made it illegal for Jews to buy land. In Bucharest, in the same year, another discriminatory law, the Caragea Code stated that only Christians could own land, slaves and property. The Statute of the Jew was reduced to that of "Non-Christian foreigner." The law made anti-Semitism legal in the Romanian Provinces, and the Jewish Guild became a "separate nation with no rights"."



כליה. כליות. בבוץ. ארבע שעות. ילד בן שש.

הו ארצי מולדתי, איכה היית לכת שמיניקה שטן

שירה

אתמול בערב, בקפה תיאטרון הקאמרי, ראיתי את לאה גולדברג, שמעתי את אורנה פורת.



שתי נשים, כוהנות. כמו צל אני מלווה את האור הקורן מהן אל העולם, הקורן בשבילי לעולם.



אורנה פורת קראה וסיפרה ושרה, בקולה, בקולה של לאה גולדברג סיפרה ושרה.



לאה גולדברג כתבה וסיפרה ושרה, בקולה של אורנה פורת, בקולי, בקול היושבים מולה ליד השולחנות.



רק פעם אחת יחידה צלצל סלולרי של שכנה פזורת דעת.



אורנה פורת אפילו לא נפנתה, המשיכה במסע.



היא עולה על הבימה בחליפה שחורה, פרח אדום ביד ודף נייר.



מודיעה שודאי מדי פעם תשכח איזו מלה, אז הנה, הפסנתרן, הוא ילחש.



קוראה שיר על השואה ודמעות זולגות על לחייה, דמעות ממש.



קוראה שיר על כלימה ואשמה עכשיו, ואין ספק שהשיר הוא על כלימה ואשמה עכשיו.



צמאה ומגישים לה שוב ושוב את אותו בקבוקון קטן של מים מינרליים. שותה מתוך הבקבוקון המורם בראש נטוי מעט לאחור, בהנאה גדולה.



כאומרת, אתם רואים, כך הצמא של לאה גולדברג לנוכחות של אהבה.



לא היה איש באולם שלא עמד בתור, לאחר שעת החסד, כדי לומר לי מלות תודה.



בידיים עמוסות זרי פרחים קבלה, לגמה מאושרת את נוכחות האהבה.





אך לא היה כזר הפרחים הענק שהבאתי עם "מלחמה ושלום" משלונסקי בנעוריי, כפיצוי על הייסורים שייסר אותה בתיקוניו האינסופיים לתרגום..



האור של ביקוריה בספריית הפועלים.



צל האם החרישית שפותחת את הדלת, נוטלת מידי את דפי ההגהה והולכת בצעדים זהירים אל חדרה.



חוזרת אלי עם הדפים המותקנים.



בצל המאיר, נעוריי שיחקו בתופסת.

מה שלא זכרתי, לחש לי היום שעבר.