ימים חפוזים של הוצאת "נופי הנפש" למפיץ ולחנויות, של שבוע הספר המתמלא ומתרוקן לפי ההודעות ברדיו, לפי הוראות החמ"ס, וכל מי שידו מגעת להביא עצים למדורה.
גם זו דרך לשרוף ספרים.
יריד ספרים שדומה לשוק, ספרים בערימות, אין הפרדה, אין נוי ואין הבחנה, והשקט של הפארק מכסה על הכל.
ימים של ארגון הזדמנויות להכיר קוראים, להכיר לקוראים את הספרים, לא לתת לטנקים של ההוצאות לאור המסחריות, של מערכת היח"צנות שמפרנסת את עצמה ומקיימת את המיתוס של עצמה, לא לתת לה לגבור עליי, לגבור עליה בדרכי הצנועה, העייפה.
והלב אוכל את עצמו, כל יום שחולף ולא כתבתי את הספר הבא, שלא התקדשתי לו ואליו בלבד, מדיר שינה מעיניי.
ועכשיו עוד ימים אחדים והאתר הבינלאומי יהיה מעודכן ואשתחרר מן הלחץ הזה ואז להתחיל כל יום בשעתיים שלש של עבודה על הספר הזה שבועט ברחם הלב, ברחמי הלב.
לעבודה!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה