בלילה שבו נודע על חטיפת שליט לעזה, לא עצמתי עין ולא ידעתי מנוחה עד שלא ישבתי וכתבתי את השורות שבהמשך.
זה היה ב-28 ביוני.
כמעט חודש חלף מאז.
לא, שמן הנבואה לא נמשח עליי פתאום אחרי איפוק של אלפיים שנה.
רק לא עצמתי עין.
האם תהיה התעוררות?
או שלמחרת יהרגו חלילה אחרים והמספרים יציפו עד שכל השומר על שפיות נפשו יתכרבל לתוך מבצר אישי עשוי מטלאי האשליות.
כי עכשיו ברור, ולא יעלה על הדעת אחרת, הלחימה תמשך. כי הלוא אסור לתת לחיזבאלה ולחמאס לצאת מנצחים, זה הסוף יאמרו הגנרלים.
בעוד השלום, כך אומרים, הוא המקום שבו הכל מנצחים.
והשלום עם מצרים, כך אומרים, התאפשר רק משום שהם לא היו במעמד של מושפלים.
..........................................................................
אמר האב: בינתיים אני לא סומך על אף אחד.
..........................................................................
אל: האזרחית ק.יחוטה
מאת: דובר הדוברים.
בתשובה לשאלות שטרם נשאלו, הרינו להביא לידיעתך את מלוא העובדות בנושא שבנידון:
א. זהות הנחטף
ברגע שנחטף חייל אחד - נחטפת עמו מדינה שלימה. כולל אותך, גברתי. עצרי את הנשימה. חדלי להיות את, כאן ועכשיו. יש רועה שחובט בעדר, שיכונס לתוך המכלאה.
ב. השליטה על הזמן
מיד עם התרחש חטיפה, הזמן נעצר ובה בעת מופקע מרשותך. שוב אינך רשאית להגות באשליה שאת עושה בו כרצונך. הזמן - חול על שפת ים עזה - יזהיב, מטוהר. לא יביט לאחור, לא יביט קדימה. בפקודה!
ג. השליטה על המחשבה.
מחשבה עצמאית, בכל נושא שלא יהיה - נחסמת בזאת וננעלת. מצווה עלייך לזכור איזו זכות גדולה נפלה בחלקך, שאת יכולה לשתות כוס תה, לטייל ברחוב, לקנות עגבניה ואפילו ליצ'י - והכל בזכות זה שהנחטף עומד בינך לבין להבות האש הנפרקות מפיו המפלצתי של הדרקון הנורא. כל המערכות שהיטיבו להתרשל במניעת החטיפה - מופעלות כעת במחשבה רשולה כדי להבטיח שלא תחסרי פירור מידע מן המידע שאנחנו מעוניינים שידלוף אלייך. היי לנו תפילה - וסלקי כל מחשבה זרה מלבך. האויב שומע!
ד. זיהוי האויב
על כן האויב הוא החוטפים שם והמחשבה החופשית שלך כאן.
מאחר ואין דבר מלכד יותר מאשר אויב משותף, יש להתענג על העדנה ולהפיק את מיטבה. חובה עלייך לתת כתף למלחמתנו באויב החיצוני כמו גם באויב הפנימי ששוכן בתוכך ומסרב להתמסר לפולחן המלחמה.
ה. מטרות לטווח קצר.
לעשות הכל כדי שהחוטפים לא יחשבו שזו הדרך בה ילכו, גם אם הם הלכו בה בעבר וצלחה בידם. להם לא איכפת אם ייהרגו להם ילדים. לנו איכפת, ואיכפת כבוד צה"ל ומעל לכל איכפת כבוד ראש הממשלה ושרי הביטחון והרמטכ"לים לעולמי עד. זכרי את לקחי שחרור החטופים במעלות, שם אמנם נהרגו ילדים אחדים אבל גם ניצלו אחרים ובעיקר ניצל כבוד העם. מעל לכל כבודו של דיין - שר הביטחון שהצטלם לאחר הפריצה - עלה גם עלה, מעלה מעלה. זכרי, הזכרי והביני למה ירמזו דבריי ואל תעזי לשלח בנו אזהרה מפני חזרה על אותה שגיאה, כי מה הם חיינו עלי אדמות אם לא חזרה על שגיאה אחר שגיאה. זו דרכם של בני אנוש, לטעות. בשביל זה יש צבא.
ו. מטרות לטווח האופק הרחב.
מה השאלה.
