סופרת  מוציאה לאור  הופכת עולמות

הכרות עם גיבורות "נופי הנפש", פגישה עם "סודות", שיחות על טעם החיים "בארץ לא ידעתי/רומן רב-קולי"וגם "מי ראה את מיקי"?

יום ראשון, 8 בינואר 2006

ראש בראש עם מורשת שרון: מקרה סופפו


מה אומר הראש?

בערוץ 1 הזדמן לי לצפות בקטע מסרט דוקומנטרי בשם "תמוז" - שהוצג במסגרת היומן.

שרון מזכיר את סופפו, שנהרג בפעולת עזה, בלילה שבין ה-28 בינואר לראשון במרץ, 1955.

אני מצטטת מן השידור את מה ששרון מצטט מן הזיכרון שלו.

מתוך ידיעה שהזיכרון, לדעת החוקרים במבוכיו, הוא לא ממש מה שבדיוק היה, אלא קרוב יותר למה שזכרת בפעם האחרונה שבה סיפרת אותו.

סופפו עמד ליד הרוג מצרי
רגלו הייתה על ראש המצרי ההרוג, והיה חובט. מבעט? מוחץ? רומס?

"ראיתי את סופפו ככה דורך על ראשו של המצרי."

הוא חוזר על הסיפור בשנית.

"... אז, כשהוא בועט בראשו של המצרי ההרוג..."

(לצנחנים היו נעליים גבוהות).

שרון מעיד על עצמו שאמר לסופפו, תפסיק! תפסיק!

בטלוויזיה הוא מלווה את הציווי בחבטת אצבע על השולחן במשרדו.

"הרגשתי קצת הרגשה לא נוחה."

באותו קרב סופפו עצמו נהרג ושרון אומר שראה איך, "חייל מפלוגה א' של סופפו מוביל אותו ברגליים והראש (של סופפו) ככה נדפק על הכביש שליד המחנה המצרי. עבר בי זעזוע..."

סיפור שלוּ מצאתם בספר, הייתם אומרים, שקוף שהמחבר המציא.

לי עצמי ידוע שצנחן גבוה וגדל גוף בשם אמנון אבוקאי, הוא שסחב את גופת סופפו על גבו.


העובדות הן שסופפו, אכן נהרג שם - אחד משמונה - ושאבידות המצרים מנו 36 הרוגים.

האם המראיין שאל אותו, מה משמע לא נוח? מה משמע, זעזוע?

יש לראות את הסרט לשם כך. נראה לי שלא, כי ברקע שומעים מישהי מודיעה שצריכים לצאת.

אז אין ברירה,
אציג אני את השאלה לראש, שגם אם עוד יוכל לענות, תשובתו תהיה מנוקזת מן הזיכרון המקורי וגם מן האחרון שסופר.

בכית?

רצית לבכות?

חשבת על המשל והנמשל לעליבותו של מושג ה'תגמול', על מעגליות החיים והמוות, על שבירותו של הראש, על חולשת הכוח?

האם זכרת בצער את הנזיפות שנזפת בסופפו, על שיצא לחופשת התפרפרות, רודף/אוהב נשים שכמותו?

או את האימרה של דיין, "המתים מתים והחיים חיים" - והוארת להבין את מלוא שקריותה, שכן גם החיים מתים, פעולה אחר פעולה, תגמול על תגמול.

את התשובה לכך נתת, אם גם לא תמיד במלים, במרוצת השנים שחלפו מאז.

המשכת, ראש בראש, ראש בראש, מראש לראש.

עכשיו ראשך הוא המונח שם, מטולטל מניתוח לניתוח, מנוקז זכרונות לא נוחים.

האם הראשים של כל אחד ואחת מאיתנו ייפקחו עכשיו?

האם המבקשים לעמוד עכשיו בראש פירמידת הראשים ישכילו, או שמא ראש בראש עד סוף כל הראשים, נוסיף להתרושש כאן, בלב-וראש מרוקנים?



ואלה היו התגובות לדיון שהתפרסמו ב"רשימות":
ישענר זאף 1/21/2006 12:40:43 AM

נראה שיש משהו לכל אורך חייו של שרון שמתקשר לפגיעות ראש...
מוטיב חוזר כזה...

קורינה 1/21/2006 1:23:00 AM
מלבד מה שהעליתי?
אתה יכול לפרט? דווקא מעניין.

ישענר זאף 1/21/2006 11:47:37 AM

1. למשל היתה הפציעה המפורסמת ביום כיפור, שהוא התהלך עם תחבושת על ראשו.

2. במהלך מלחמת הטרור הנוכחית אצל שרון, פרחה התפיסה הבטחונית של סיכול ממוקד - לפגוע בראשי המחבלים.

3. וכמובן סיום הקריירה שלו בשבץ.


יום חמישי, 5 בינואר 2006

ראש בראש עם מורשת שרון: מקרה סופפו



ראש בראש עם מורשת שרון: מקרה סופפו
מה אומר הראש?

בערוץ 1 הזדמן לי לצפות בקטע מסרט דוקומנטרי בשם "תמוז" - שהוצג במסגרת היומן.

שרון מזכיר את סופפו, שנהרג בפעולת עזה, בלילה שבין ה-28 בינואר לראשון במרץ, 1955.

אני מצטטת מן השידור את מה ששרון מצטט מן הזיכרון שלו.

מתוך ידיעה שהזיכרון, לדעת החוקרים במבוכיו, הוא לא ממש מה שבדיוק היה, אלא קרוב יותר למה שזכרת בפעם האחרונה שבה סיפרת אותו.

סופפו עמד ליד הרוג מצרי
רגלו הייתה על ראש המצרי ההרוג, והיה חובט. מבעט? מוחץ? רומס?

"ראיתי את סופפו ככה דורך על ראשו של המצרי."

הוא חוזר על הסיפור בשנית.

"... אז, כשהוא בועט בראשו של המצרי ההרוג..."

(לצנחנים היו נעליים גבוהות).

שרון מעיד על עצמו שאמר לסופפו, תפסיק! תפסיק!

בטלוויזיה הוא מלווה את הציווי בחבטת אצבע על השולחן במשרדו.

"הרגשתי קצת הרגשה לא נוחה."

באותו קרב סופפו עצמו נהרג ושרון אומר שראה איך, "חייל מפלוגה א' של סופפו מוביל אותו ברגליים והראש (של סופפו) ככה נדפק על הכביש שליד המחנה המצרי. עבר בי זעזוע..."

סיפור שלוּ מצאתם בספר, הייתם אומרים, שקוף שהמחבר המציא.

לי עצמי ידוע שצנחן גבוה וגדל גוף בשם אמנון אבוקאי, הוא שסחב את גופת סופפו על גבו.


העובדות הן שסופפו, אכן נהרג שם - אחד משמונה - ושאבידות המצרים מנו 36 הרוגים.

האם המראיין שאל אותו, מה משמע לא נוח? מה משמע, זעזוע?

יש לראות את הסרט לשם כך. נראה לי שלא, כי ברקע שומעים מישהי מודיעה שצריכים לצאת.

אז אין ברירה,
אציג אני את השאלה לראש, שגם אם עוד יוכל לענות, תשובתו תהיה מנוקזת מן הזיכרון המקורי וגם מן האחרון שסופר.

בכית?

רצית לבכות?

חשבת על המשל והנמשל לעליבותו של מושג ה'תגמול', על מעגליות החיים והמוות, על שבירותו של הראש, על חולשת הכוח?

האם זכרת בצער את הנזיפות שנזפת בסופפו, על שיצא לחופשת התפרפרות, רודף/אוהב נשים שכמותו?

או את האימרה של דיין, "המתים מתים והחיים חיים" - והוארת להבין את מלוא שקריותה, שכן גם החיים מתים, פעולה אחר פעולה, תגמול על תגמול.

את התשובה לכך נתת, אם גם לא תמיד במלים, במרוצת השנים שחלפו מאז.

המשכת, ראש בראש, ראש בראש, מראש לראש.

עכשיו ראשך הוא המונח שם, מטולטל מניתוח לניתוח, מנוקז זכרונות לא נוחים.

האם הראשים של כל אחד ואחת מאיתנו ייפקחו עכשיו?

האם המבקשים לעמוד עכשיו בראש פירמידת הראשים ישכילו, או שמא ראש בראש עד סוף כל הראשים, נוסיף להתרושש כאן, בלב-וראש מרוקנים?