פאר ויסנר? מה השאלה

במפגש תומכים לקראת הבחירות לעירייה ראיתי איש נלהב ונמרץ
הציג עצמו כאיש עסקים שעוזב הכל כדי להתמסר לאקולוגיה.
לעירייה, מודה ומתוודה, הצבעתי עבורו.
זמן מה לאחר שנבחר העליתי במכתב הצעות אחדות - לא בשמיים. ממש לא:

גיזום וגזם.
העיר מלאה שיחים שמסופרים כפודלים. הגזם מהווה מטרד לעירייה ומעמסה בעוד אשר השיחים, המושקים במים יקרים נזרקים לאשפתות.
בנוסף, מדי חודש מתבזבזות כמויות אדירות של דשן אורגני בפוטנציה, כאשר הגננים אוספים את המכוסח בשקים שאף הם הולכים לאשפה.
אני מציעה
להעניק הנחה בארנונה, גם אם סמלית, לבתים אשר לא יגזמו את השיחים והגדרות בגובה.
להעניק הנחה ו/או לסבסד רכישת מתקני קומפוסט לחצרות שבהם ניתן יהיה למחזר את הדשא המכוסח ופסולת מטבח אורגנית. העירייה יכולה להעניק לזכיינים אחדים את הזכות לאיסוף הקומפוסט האורגנים מן המתקנים האלה.
אם הדבר קשה להחיל בבת אחת בכל העיר, אולי ראוי לשקול להתחיל בשלב ראשוני בשכונות אחדות, שמהוות מודל לחיקוי.

נחשו מתי המכתב הזה נכתב ונשלח?

ב-18 לינואר 1999.
וגם זכיתי לתשובה. בתוך ארבעה ימים נכתבה.
שופעת הבטחות פאר מפוארות.
עדיין אני מחכה לקיומן.
בעוד אני מגלה שמקומות כמו זכרון יעקב אכן מסבסדים מתקני קומפוסט לתושביהם - כאן סוללים כבישים ומדרגות.

חמם אותי כי קר קר קר: מה את/ה חושב/ת על עתידך

אותי השאלה מטרידה מאד.

לפני ימים אחדים, למשל, במונית.

מהי מונית אם לא כלא לשעה קלה. הברירה היא בין לומר לנהג, "קצת שקט, בבקשה," לבין ההקשבה.

האיש מדבר בעברית צחה, עשירת לשון. גלוי ראש, פנים גלוחות נקי נקי. כבן חמישים.

מונולוג ארוך שבסופו הוא מגיע לתחנה שעל השלט שלה כתוב: לא מאמין להם. ('להם', הפעם, זה הערבים והנוצרים, בעצם כל מי שאינו יהודי).

הוא יודע שמה שהיה הוא שיהיה, אלף שנה נאכל חרב וגם בשנה האלף ואחת דבר לא ישתנה.

סכנה לכדור הארץ? הקרחונים? שמעתי על זה, יודע. האוקיאנוסים יעלו בשישה קילומטרים של גובה. קראתי.

ואם יתברר שעתיד העולם בסכנה נוראה, שניתן למנוע אותה רק אם נתאחד, כולנו עד אחד, על פני כדור הארץ?

אה, הוא מסביר לי בנחת. "יש הבדל גדול ביני לבינך. את אישה מעשית. אני אדם מאמין.

בורא עולם לא יתן. הבטיח לנו שלא יהיה מבול שני. כתוב בתנ"ך."

בורא עולם נתן שיהיה מבול השואה. מה תאמר אם יתברר, אם הרבנים יאמרו לך, שהקרחונים הנמסים הם דרך של בורא עולם להעמיד אותנו בניסיון, לראות אם ימצא לנו הכוח והשכל להתאחד? האם אז תסכים להתאחד עם כל האנשים על פני כדור הארץ כדי למנוע את האסון, להפסיק את המלחמות?

אז, כן. אז אסכים, הוא אומר בפנים של נודר נדר.

אז איך לא להיות אופטימיים. הנה, יש תקווה. צריך רק שיהיה דיבור עם הרבנים.

על כך בפעם הבאה.

אחרי האירוע בצוותא.

להתראות!

יום שישי ה-5 בינואר 2007 שעה 13:00
אולם 3 – חזן – בצוותא
איבן גבירול 30, בניין לונדון מיניסטור, ליד בית ציוני אמריקה.


עם צאת הספר החדש של קורינה
בארץ לא ידעתי/רומן רב-קולי

רב-שיח ערני, בהשתתפות הקהל:



פורסם ב 4 בינואר 2007 22:30